ממטופל למטפל - סיפור אישי

ממטופל למטפל – סיפור אישי
עבודת גמר – קורס מטפלים מוסמכים בטכניקת ג'הארה®
מוגש על ידי : מנחם מנדלוביץ'
יוני 2007
 

ממטופל למטפל – סיפור אישי
עבודת גמר – קורס מטפלים מוסמכים בטכניקת ג'הארה®
מוגש על ידי : מנחם מנדלוביץ'
יוני 2007
 

מבוא

"רעיון של שיקום הבריאות הוא כמעט בלתי נתפס לחולה בניוון השרירים, הרואה את גופו כלה והולך. אדם כזה כמעט אינו מסוגל לקבל את הרעיון שניתן לשקם שרירים אלה ולהחזיר להם את כוחם. רק על ידי הדגמה בפועל שהדבר ניתן לביצוע וכיצד הוא ניתן לביצוע, נוכל לשנות את העולם"
(מאיר שניידר, "החיים כתנועה")

הניסיון לתאר בעזרת התפיסות הרעיוניות (Concepts) את מהלך האירועים אשר הביאו אותי להחלטה ללמוד בקורס למטפלי ג'הארה®, עלול להראות לקורא כמשהו מלאכותי. תהליך קבלת ההחלטות אצל בני אדם, איננו בהכרח קו מחשבה רציף ורציונאלי. הוא מורכב מדברים הנעשים על סמך הרגש, על סמך צבר של החלטות ביניים, שנתקבלו ברגע מסוים, ומתוך השפעת גורמים חיצוניים שפעלו עלינו באותו רגע. כגון: גורמים פסיכולוגיים, חברתיים, סביבתיים ואחרים.
ודווקא בגלל זה, בראיה לאחור וניסיון לחדור ולנתח את כל המרכיבים שחברו להם יחד, על מנת שאקבל את ההחלטה, לא יכולתי שלא להבחין בדמיון הקיים בין הדינאמיקה של טיפול ג'הארה® (Raising the cone of power) לבין הצעדים שהובילו אותי לקבלת ההחלטה וליישומה.
כשם שמבנה "העלאת קונוס העוצמה", משמש מסגרת הולמת לתהליך, כך השימוש בעקרונות, תפיסות ויסודות המעגל המזין בפילוסופיה הסינית, משמשים לי כ"שפה", שבעזרתה אנסה לתאר ולהסביר את השינויים הפיזיולוגיים (תפיסת הגוף) והפסיכולוגיים (תפיסת הנפש), שעברתי בשנה שחלפה, מהטיפול הראשון שקיבלתי בג'הארה® ועד הטיפולים הראשונים שעשיתי כמטפל מתחיל.
אם זאת, במסגרת הניסיון לתאר כל תפיסה והשפעתה על קבלת ההחלטה, לא יהיה מנוס מלהכניס אותך הקורא, ולו רק במעט, אל עולמו של אדם מוגבל, הלוקה בסוג מסוים של ניוון שרירים מתקדם (Muscular Dystrophy).


יצירת הקשר – Assessment (Conect)

יצירת קשר הינו השלב ההכרחי לכל טיפול, והוא בעל חשיבות גדולה במיוחד בטיפולים, כטיפולי ג'הארה®, שבהם הקשר בין המטפל למטופל הינו קשר של "אחד על אחד", וכולל מגע פיזי בין המטפל למטופל. במסגרת שלב זה, מביא המטפל לידיעת המטופל ולתודעתו את מהות הטיפול, והגורמים המעורבים בו. בג'הארה® אנו מדברים על שלושה משתתפים בטיפול: מטופל, מטפל ומים.

תמיכה – SUPPORT (מתכת)

"תחושת העבודה המשותפת (מטפל מטופל) היא תחושת מחקר משותף. מחקר מתמיד של חיוניות רבה יותר, היכולה להיווצר בגוף." (מאיר שניידר, "החיים כתנועה")

בטיפול ג'הארה®, שלב יצירת הקשר כולל את בניית היסודות המרכזיים עליהם יתבסס הטיפול כולו, ומבוטא בתפיסת התמיכה, שתפקידה להביא את גוף המטופל מבחינה פיזיולוגית להיערכות גופנית שלדית, על ידי יצירת יציבות פנימית, בעזרת העלאת טונוס שרירי המרכז.
תרגילים בסיסיים (Basic Moves) נועדו ליישום תפיסה זו, ובעזרתם "מלמדים" את גוף המטופל לחוש את עקרונות התפיסה, ומשמשים לא רק ליצירת קשר בין המטופל לגופו, אלא גם ליצירת הקשר בין המטפל למטופל. תוך כדי ייצוב גופו של המטופל אל תוך מנח התרגיל, אם על ידי הסבר מילולי או, במידת הצורך, גם במגע קל. מעלים למודעות המטופל את השרירים המשתתפים בביצוע התרגיל, את השרירים שאינם צריכים להשתתף בביצוע התרגיל, חלוקת הטונוס הנכון ביניהם ושימוש בנשימה ובמים כתומך ליציבת הגוף ולשחרור עומס מהשלד. מטפל מיומן, יבחין במהלך ביצוע תרגילי בסיס, מהן אותן נקודות בהן מתקשה המטופל להגיע אל המנח הנכון, היכן מבוצעים פיצויים, קשיי נשימה ועוד.
למטופלים בעלי בעיות שרירים, כמוני, ביצוע תרגילי הבסיס איננו דבר קל. הבאת הגוף אל המנח הרצוי לא תמיד אפשרית, חלוקת העומס על השרירים איננה פרופורציונאלית וישנם אפילו שרירים "המסרבים" לקבל הוראות מהמוח. בטיפולי מים קודמים, קשיים אלו בביצוע של תרגילים פשוטים במים, הביאו אותי לידי תסכול וייאוש. גם בפגישות הראשונות בג'הארה®, לא ממש התחברתי אל ביצוע תרגילי הבסיס וראיתי בהם תרגילי התעמלות גרידא. אולם, כבר בטיפול הרביעי או החמישי, תוך כדי ביצוע תרגיל הבסיס "עמדה אחת גב אל הקיר" (Position one back to the wall), ומתוך תרגול מכאני, שנבע מתוך "היכרותי" את התרגיל, הקשבתי גם להסבר הניתן על ידי המטפל. ניסיתי לשם שינוי להתרכז בתחושות שגופי משדר אל תודעתי במקום לנסות לאלץ את גופי לבצע את ההוראות של מוחי. תוך כדי ניתוח התחושות, ניסיתי לשייך אותן להסבר שהמטפל מנסה להעביר אלי במילים. האם התחושה מכף רגל ימין זהה לכף רגל שמאל? איזה כוח ומהיכן לייצר אותו על מנת לייצר תחושה זהה בשתי כפות הרגליים? כמה טונוס נדרש על מנת להחזיק את הראש ישר קדימה? עד כמה ניתן להרפות ממנו ועדיין לשמור על תחושת איזון אנכית? תוך כדי ביצוע דו-שיח זה בין גופי לתודעתי ותודעתי עם גופי, התחלתי להרגיש תחושת איזון בתוך תודעתי, תחושה המקרינה על היציבה ומשתמשת לצורך כך לא רק בכוח השרירים ובמנח השלד, אלא גם בנשימה בכושר התמיכה (ציפה) של המים. חשתי כאילו תודעתי מלמדת את גופי את הסביבה החדשה שבו הוא נמצא, ואת מינון הכוח הנכון שיש להפעיל על מנת לשמור על איזון בתוך סביבה זו. מובן, שבתוך המים, הכוח הנדרש קטן בהרבה מזה ביבשה, ואם זאת שמתי לב, שרק כשהבאתי לתודעתי את התחושות מהגוף ומהסביבה, שינה גופי את אחזקתו ממצב של "אחזקת יבשה" לאחזקה חדשה, זו של מים. תחושת ההקלה שחשתי בכל אותם שרירים, שפתאום לא היה צורך להפעיל אותם, כדי לייצב את גופי, או להפעיל בטונוס נמוך ללא צורך לכסות על חולשת שרירים אחרים, ניתן להשוות לתחושת ריחוף.
גם כיום, כשנה לאחר תחילת תרגול תרגילי הבסיס, הבאת הגוף להיערך באופן חיובי (Alignment) איננה תודעה מיידית. אומנם אם הזמן והתרגול, קל יותר לתודעה לנתח את מצבה בתוך המים (ועל זה בהרחבה בפרק הבא), אך עדיין, השרירים, שצריכים להשתתף באחזקת הגוף, מתקשים בביצוע הפעולה גם בתוך המים. קבלת האחריות על ביצוע הפעולה לא גרמה לשרירי גופי להתחזק בבת אחת או להפעיל יותר שרירים שהתנוונו, אולם היא מאפשרת לי להרגיש הרגשה, שלא הרגשתי מזה כחמש עשרה שנים שבהם חלה החמרה במחלתי. ההרגשה שאני מכתיב לגופי כיצד לתפקד ולא גופי מכתיב לי.
הרגשה זו, הנובעת ישירות מתוך תפיסת התמיכה, חוללה גם שינוי בתפיסתי את חיי היום יום. בגיל 47, מצב התקדמות המחלה , עדיין מאפשר לי ניהול חיים נורמאליים. אינני נזקק לכל מכשור לצרכי תפקודיי היומיים ותפקודים אלו, גם אם מוגבלים, כוללים את כל הפעילויות החיוניות. לפני כחמש שנים, עברתי משבר נפשי, שנבע בין היתר כפי הנראה, מ"הכרה" בהתגברות קצב התקדמות המחלה. כחלק מתהליך התאוששות ממשבר זה, החלתי לפעול לשימור יכולות השרירים בכל דרך אפשרית. מחלת ניוון שרירים הינה מחלה "אירונית", למרות הידיעה שהיא קיימת ומתקדמת כל הזמן, אני מוצא את עצמי מופתע כל פעם מחדש, כשדברים, שרק אתמול שלשום הייתי מסוגל לעשות, נעשו קשים מאוד לביצוע אם בכלל. כך שתודעת "שימור" היכולת דומה מאוד לידיעה בצורך לשמור על כושר גופני אצל אדם בריא. הידיעה שצריך לבצע משהו בנדון, נדחקת הצידה בגלל מטלות היום יום: פרנסה, משפחה וכדומה. הבעיה מחריפה אצל חולי ניוון שרירים, שנמצאים כביכול בשלב של תפקוד נורמאלי. נכון להיום, במקרה שלי, אין בנמצא כל קנה מידה לגבי כמה מאמץ גורם נזק לשרירי וכמה באמת משמר. קיימת תמימות דעים שתנועה במים, כולל שחייה, הכרחית לשימור יכולות לב ריאה. כמו כן, ברור שסדר יומי מחייב מנוחה, על מנת לתת מנוחה לשרירים פגועים, ולא פחות חשוב, לתת מנוחה לשרירים שעדיין לא נפגעו בצורה קשה, המפצים על אותם שרירים פגועים.
סדר היום העמוס, הכולל עבודה,משפחה, מנוחה, טיפולים במים, שחייה, מסאז'ים, פסיכולוגית, בילויים ועוד, וריבוי הפעילויות הכוללות פגישה עם מטפל, שמטבע הדברים לוח הזמנים שלהן איננו גמיש, יכול להתיש כל אדם. לגרום לויתור על אותן פעילויות אשר עבורן נדרש יותר מאמץ פיזי או שלוח הזמנים שלהן איננו גמיש, שלא לדבר על פעילויות שאינן קשורות לפרנסה. מספר פעמים בחיי, מצאתי עצמי שוקע בחזרה למעגל העבודה, בית ומנוחה ומזניח את הפעילויות הקשורות לטיפול בעצמי.
משמעות השינוי שחוללה תפיסת התמיכה בחיי,היא ההבנה, שכשם שתודעתי היא האומרת לגופי כיצד לתפקד, מתוך הבנה והשלמה עם מגבלותיי, כך היא אחראית על סדר העדיפויות של הפעילויות השונות בחיי, תוך ידיעה שהדברים חייבים להיעשות עם תשומת לב לפרטים ומתוך מודעות. לא החיים מכתיבים את העשייה היומיומית, אלא אני הקובע מה חשוב שיעשה ומהי חלוקת הזמן הנכון, תוך כדי ערות להשלכות החומריות, גופניות ונפשיות של החלטותיי. אלו בדיוק התכונות הבאות לידי ביטוי ביסוד המתכת במעגל המזין על פי תפיסת הפילוסופיה הסינית. זהו היסוד הקשה מבין כל היסודות ומייצג מבנה, צורה, סדר וכללים, משמעת וביקורת עצמית. היסוד אחראי על ההקפדה, תשומת הלב לפרטים, פרפקציוניזם ושכלתנות. הוא המייצג את הסדר, המיקוד, השליטה העצמית ויכולת לעמוד בהחלטות.

התאמה – Adaptability (מים)

"העבודה עם כפות הרגליים יוצרת בסיס טוב יותר ומאפשרת זרימת דם טובה לגוף כולו. העבודה עם הגוף בתנוחות שונות גורמת לתפקוד מוחי עשיר יותר, משום שהמוח מבין שפוטנציאל התנועה בגוף טוב יותר. זרימת הדם משתפרת, התפקוד העצבי מתגבר ומתאזן." (מאיר שניידר, "החיים כתנועה")

חלק חשוב ומיוחד בטיפול ג'הארה®, הוא יצירת הקשר בין המטופל והמים. ולכן, כחלק מהשלבים הראשונים, ומיד לאחר יצירת הקשר האישי בין המטפל למטופל, תפקידו של המטפל הוא להביא לתודעת המטופל את התכונות הייחודיות של המים. קישור המטופל אל המים הכרחי להצלחת המפגש.
אם בתפיסה התמיכה, בזמן ביצוע יצירת הקשר בין המטפל למטופל, שימשו המים כרקע, כתומכים להבנת המבנה הגופני והתנועה האנכית במים. בשלב זה, תפקיד המטפל, להדריך את המטופל בתנועה רבת מעברים בתוך המים, תנועה המדגישה את הצורך בשליטה בעקרונות הטכניים, כדרך לתובנה גופנית ונפשית של התכונות הפיסיקאליות של המים.
תרגילים אקטיביים לעבודת רגליים (Foot works), הינם תרגילים שרק התכונות הפיסיקאליות של המים מאפשרת את ביצועם בצורה מלאה, תוך שמירת המרכוז והתמיכה הגיאומטרית שהוסגו בשלב התמיכה. אם בשלב הקודם גילה המטופל את האיזון הצירי (Axial balance) ואת הנשימה כעזרי תמיכה לתנועה אנכית במים, הרי שבשלב זה עובר המטופל "לשליטה" באיזון הדינאמי, הנעשה על ידי לימוד עקרונות הנפילה חופשית, שימוש בכוח הצנטריפוגליתוך כדי שליטה על שרירי המרכז ואיזון הגוף בזמן תנועה במים (לדוגמה Circle-3- 2 – 1).
תכונות פיסיקאליות של מים מקבלות דגש דווקא בזמן תנועה. התנועה יוצרת השתנות של פני המים, ויחד עם זאת הם אינם מאבדים מאום מיכולת התמיכה שלהם. דמיינו את גופכם שוקע לאיטו לאחור במים, המים נסוגים מפני גופכם, ונותנים לו לשקוע ובו בזמן מפעילים התנגדות המספיקה על מנת שהגוף ירגיש נתמך ולא נופל תוך שימוש במעט מאוד כוח משרירי הליבה. בתנועה זו (נפילה חופשית) המים מעניקים את ההרגשה שניתן לעצור את ה"נפילה" בכל רגע וללא מאמץ. זוהי תנועה פשוטה במים, שאיננה באה בחשבון, ללא מאמץ רב ואימון של אקרובט, בסביבה בה כוח המשיכה פועל על הגוף.
תכונה התאמה זו בסביבה מופחתת כוח המשיכה, המאפשרת לבצע תנועה רבת מעברים ללא מאמץ רב, יחד עם הלחץ המתון והתמידי של המים על הגוף, יוצרת גירוי של מערכת העצבים הפריפריאלית (Nervous System Peripheral) ומביאה להפחתת המתח הן ברמה הפיזיולוגית, הבאה לידי ביטוי בירידת טונוס שרירים, והן בהיבט הפסיכולוגי של הפחתת מתח ויצירת שקט במערכת העצבים המרכזית (Central Nervous System).
בהמשך לתרגילי הבסיס, בהם למדתי להשתמש בתודעתי על מנת להביא את עצמי למצב שבו התודעה אחראית על מנח הגוף, ומשמרת כל הזמן את המתח הרצוי בשרירי הליבה. בתרגילים האקטיביים, ניצלתי עובדה זו על מנת לאפשר לשרירים החיצוניים לבצע את התנועות בצורה חופשית. כתינוק עם צעצוע חדש, לא רציתי להפסיק ולשחק עם תחושת החופש הזו, נפילה אחורה, תנועה סיבובית לצד וואריאציות שונות של תנועה הנובעת אך ורק משינוי מרכז הכובד של איזור האגן. עבור אדם, שתנועות פשוטות כקימה מישיבה והליכה מצריכות תכנון מראש של חלוקת מאמץ השרירים, זוהי הרגשת שחרור נפלאה. ככל שהתמדתי בביצוע תרגילי רגליים, מצאתי שזו הדרך המהירה ביותר לגופי להגיע אל תודעת המים שבו. כיום, תמיד כשאני ניכנס למים, דבר ראשון אני מבצע תרגילי רגליים.
כשעבודת הרגליים הפכה להיות טכנית בעיקרה, החלתי לשים לב שהמים סביבי הם חלק מהתנועה שלי. ראיתי כיצד התנועה שאני מבצע משפיעה על המים, וכיצד בתגובה הם משפיעים חזרה על יציבתי במים, וכתוצאה מכך על התנועה שלי. זוהי תכונה בסיסית של המים. כל תנועת גוף בהם יוצרת בהם גלי תנועה החוזרים חזרה אל הגוף שיצר אותם. תנועות שונות יוצרות דפוסי תגובה שונים של המים. לדוגמה, תנועה סיבובית מהירה תיצור תנועת תגובה בצורת מערבולת. תנועה ארוכה ושקטה כמעט ולא תשפיע על תגובת נגד, ורק תחזק את ההשפעה הראשונית של תחושת המים על הגוף. לאט לאט, למדתי כיצד לבצע תנועה במים, כך שהמים יקבלו את הגוף לתוכם בצורה השקטה ביותר. כלומר, מציאת משוואת האיזון בין טונוס השרירים המופעל על מנת לקבל מהמים את מירב התמיכה ליציבת הגוף.
והנה, ללא משים, תוך כדי משחק שהוא בעצם תרגול, הוטמעו בתודעתי העקרונות של התחברות לשקט של המים, ולתת להם לבצע את עיקר עבודת התמיכה והתנועה. כיום, עבורי להיכנס למים, מלווה בהרגשת שמחה מהדרך בה הם מקבלים אותי בכל מצב בו אני מגיע וללא תנאי. תוך כדי ביצוע תרגילי הרגליים, הם מרגיעים אותי, שואבים אותי אל עולמם השקט וממלאים אותי ברגשות אופטימיים.
אובדן האופטימיות היא אבן נגף משמעותית בחייו של חולה במחלה כרונית. כמו כל אדם שצמח בתרבות המערבית, גם אני גדלתי אל תוך עולם המאמין במחר טוב יותר. אני מאמין שמחר האנושות תמצא תרופה למחלה שממנה אני סובל כיום. חוסר היכולת של הרפואה להעניק פתרון מוחלט או חלקי למחלתי, העלו בי מחשבות פסימיות בכל הנוגע לעתידי. כבר הזכרתי בפרק הקודם, שמחשבות מסוג זה הביאו אותי אל משבר נפשי. זהו מצב בו, כאדם חולה, אני שואל את עצמי "מה הטעם בכל זה?". הרפואה המערבית, מאמצת במקרים כאלה את גישת הטיפול בסימפטום בלבד. כלומר, ניסיון ל"הקלת הסבל", בדרך כלל על ידי מתן תרופות משככות כאבים, או כיום, אם הפתיחות לגישות שונות הפניה לטיפולים "משלימים" כמו דיקור, רפלקסולוגיה וכדומה.
אחד העקרונות החשובים לתהליך ההתאוששות שלי, ואותו אימצתי לי כבסיס לכל פעולה, הוא חשיבה חיובית. מניסיוני , ברגע שמאבדים חשיבה זו, החזרת התודעה לקווי חשיבה חיובית איננה דבר פשוט. בעזרת עזרה פסיכולוגית ושיטות גוף-נפש, למדתי לחפש ולמצוא בתוך העשייה היומית, את אותם דברים הגורמים לי להרגשת אופטימיות, וכאשר אני מוצא את ההרגשה הזו, להתחבר אליה ולבחון את הדברים סביבי מתוך הרגשה זו. זהו תהליך נלמד, הדורש אימון של המחשבה, מודעות והתבוננות עצמית.
לכן, חשתי אושר, כאשר תודעתי, מעצמה וללא כל מאמץ, הצליחה לשאוב מתוך המים משאבים בלתי נדלים של אופטימיות. הרגשה שהכול אפשרי, יש תמיד מי שיקבל אותי כפי שאני, ויאפשר לי לחוש ולהרגיש כמו דג במים. זהו סוד ידוע בקרב חברי, שהמים הם הסביבה המועדפת עלי. מרגע שתודעתי מצאה את המים בתוכה בצורת הרגשת האופטימיות, הפכתי לאדם אחר. המרירות כמעט ונעלמה מחיי, אני מוכן להתנסות בכל דבר, אני זורם עם הדברים, מקבל אחרים ומנסה להבין אותם ללא שיפוט מוקדם, ובוודאי שלא מתוך מצוקותיי שלי.
השוואה מעניינת היא אל יסוד המים במעגל המזין של הפילוסופיה הסינית. יסוד המים, על פי תפיסה זו, מייצג את נקודת המפגש הראשונית בין הזרע (יאנג) והביצית (ין) ואת תהליכי ההתעוררות הפנימית המתחוללים כתוצאה ממפגש זה. הדגש הוא על הפעילות הפנימית, זו המתרחשת במעמקים, מתחת לפני השטח, בתוך הבטן. היסוד קשור לתהליכים נפשיים של הבשלה פנימית היוצרים את השינוי החיצוני. המים מלמדים אותנו להמתין בסבלנות, להיות קשובים לקול הפנימי, להיות רגישים ונינוחים. אך עם זאת ערניים ומוכנים לפריצה החוצה. הם מעניקים את הכוח להתמודד.

אמון – (Trust) Interactive Assessment

בבניית הטיפול מגיע השלב בו יש צורך בהעלאת מערכת היחסים בין שלושת השותפים שדיברתי עליהם קודם: מים, מטופל מטפל. עד עכשיו התמקד הקשר בהכרה הדדית של כל אחד ובתפקידו במפגש הטיפולי, עכשיו אנו מנסים לצקת תוכן אל מהות הקשר. לא רק הכרה ביכולת של כל אחד, אלה מתן אמון ביכולתו של האחר. אם קודם דיברנו במונחים של למידה, בשלב זה אנו מדברים אל אמונה. לסמוך על השותפים שיעשו את עבודתם. אם קודם תפקיד המטופל היה להביא לתודעתו את מנח גופו ביחס לעצמו ולסביבתו, בשלב זה עליו להאמין בעצמו וביכולתו להתמקד ולחוש את עדינות המים ונוכחות המטפל. המייחד את הטיפול בג'הארה® הוא דווקא המטפל, שבשלב זה עליו לעשות ככל יכולתו להעניק מרווח גדול ככל האפשר למטופל על מנת לאפשר מפגש בין המטופל למים. המטפל ישתדל למזער עצמו לכדי נקודה חסרת מימדים אך המהווה את המרכז המשותף של כוחות המשיכה בין השלושה.

התרחבות – Expansion (עץ)

"רוב האנשים אינם משתמשים בגופם כיאות ויש להם התנגדות חזקה ללמוד איך. הדבר בולט אצל נכים. הם מנסים לעשות הפרדה בינם לבין החלק הנכה בגופם, ולכן קשה להם לעבוד על אזורים אלה"
(מאיר שניידר, "החיים כתנועה")

לאחר שהמטופל ער לגופו מבפנים ולתחושת המים סביב לו, המטפל עובר אל שלב הטיפול "הפאסיבי". הצפת המטופל במים, והשימוש בצף (TA), מאפשרים למטפל לייצר בעזרת ידיו מתח בגוף המטופל על יד הפעלת לחץ לכיוונים מנוגדים. התנועה במים של המטפל, הזהה לתרגילים אקטיביים לעבודת רגליים, מדגישה את זרימת המים על גוף המטופל ומייצרת גם היא מתיחה עדינה, הנוצרת מההתנגדות המים לתנועה.
גוף המטופל חש את המתיחה העדינה הזו כתחושה של ההתרחבות גופנית. המפרקים "מתרככים" ונוצר בהם "מרווח", הגוף מתיישר ומתארך. המים הזורמים כנגד ועם תנועת הגוף, מערסלים את הגוף ומשרים תחושת רפיון בשרירים הפריפריאליים, בעוד שרירי הליבה חשים לא רק את ההקלה שמנח הגוף האופקי ותחושת הציפה מעניקים, אלא גם את המתח החיובי ( Positive Tension) המגיע מידיו של המטפל ומן הצף.
כפי שהזכרתי קודם, חולשת השרירים גורמת להפעלת טונוס שרירי גבוה בכל פעולה. לדוגמה, בישיבה רגילה על כסא, בגלל קיצור שרירי העורף והתארכות שרירי הצוואר, אינני משעין את הגב על משענת הכסא. ולכן. על מנת לשמור את גבי זקוף, שרירי הליבה (בטן), שרירי העכוז ושרירי הרגליים מתאמצים בכדי שגופי לא ייפול קדימה. במנחי עמידה או בזמן הליכה, נוסף על המאמץ של אחזקת הגב זקוף (עקב חולשה של שרירי בטן וגב תחתון) ושמירת הראש שלא יינטה אחורה (חולשה של שרירי שכמות), אני נועל את הברכיים, וזאת על מנת לחזק את תחושת היציבות. פעולה זו מקשה עוד יותר את ההליכה, גורמת לשרירי הירך והישבן להתאמץ הרבה מעבר לנדרש מהם, וכתוצאה מכך "להיתפס".
על רקע "קשיים" יומיים אלה, קל להבין את תחושת ההקלה של הגוף, עת הוא מוצף במים. מרכזי התנועה במוח "נחים", ונותנים אמון מלא במטפל המחזיק אותי ובמים התומכים את גופי. מנח זה מאפשר למפרקיי להתרכך, לשרירי להירגע ולתודעתי להתמקד רק באחזקה הקלה, הנדרשת על מנת לשמור על המתח הקטן בשרירי הליבה. מחשבתי פנויה מפחדים של נפילה, ומודעת לתחושת השחרור שבה אברי
גופי נעים עם תנועת המטפל, וגורמים לתחושה זו להתפשט יותר ויותר אל כל חלקי גופי ומחשבתי.
כשהטיפול נגמר, והמטפל מוריד אותי בעדינות, בעוד גופי עדיין חש את מלוא אורכו ואת שלוות המים. כבר מתחילה תודעתי לחזור אל מנח היבשה. הראש מחוץ למים ויש להורות לשרירי השכמות לשאת אותו. יש למצוא את המאמץ הנדרש לטיפוס בסולם כדי לצאת מהברכה וכו'.
אבל, משהו בכל זאת שונה. בתוך סיבי שרירי ובתודעתי נשמרה תחושת השחרור והתארכות, ואותן תנועות, שקודם הצריכו מאמץ, מבוצעות ביתר קלות, ברכות, מתוך תחושת התאמה וזרימה עם שאר שרירי הגוף, החזקים והחזקים פחות. לפעמים תחושה זו כל כך חזקה עד שאני יכול לחוש תנועה אף בשרירים שלכאורה מנוונים כמעט לגמרי.
ככל שתרגלתי יותר, נהייתי ער לעובדה שניתן לשמר תחושה זו אף מחוץ למים. למעשה, למדתי, שהיא כעין "מאגר של שלווה", שנטען בתוכי. למדתי להיות מודע לו, וכיצד לאורך היום, המאמץ הפיזי והנפשי מכרסם במאגר הזה טיפין טיפין. הבנתי שכעס או לחץ צורכים יותר ממאגר זה, עד כדי אובדן התחושה לחלוטין. שמתי לב, שביצוע תנועות מתוך הרגל וללא מודעות, צורך ממנו יותר, מאשר ביצוע אותן תנועות, מתוך תחושת שמירה על הרגשת ההתרחבות שהייתה לגופי במים.
כבר הזכרתי קודם, שאל טיפולי ג'הארה® הגעתי כחלק מעשיה אינטנסיבית. עשייה, שהחלטתי לבצע על מנת לצאת ממצב המשבר הנפשי, שאליו נקלעתי בעקבות אובדן האופטימיות ותחושת חוסר האונים ממצבי הגופני המחמיר. במסגרת החיפושים של מסגרות טיפול שיעזרו לי, פגשתי במטפל בשיטת גוף-נפש, שהכיר לי את התפיסות הגורסות שלגוף יכולת בלתי נדלית לריפוי עצמי, ובתוך ראיית עולם זו, את הגישה הגורסת שעל החולה לקחת חלק אקטיבי בטיפול בעצמו, הן בעזרת תרגילי התעמלות המתאימים לו, והן בעבודה על התודעה על מנת לייצר גישה "חיובית" לחיים. אל גישה זו אני מרמז בציטטות, המופיעות בעבודתי זו, הלקוחות מספרו של מאיר שניידר "החיים כתנועה". על פי תפיסת ריפוי זו, רצוי שהמטופל ילמד לטפל באחר. הטיפול באחר מפתח את הרגישות, ההבנה, יכולת הנתינה, ומעצים את יכולות הריפוי העצמי של המטופל.
כאדם הסובל ממגבלות פיזיולוגיות, לעולם לא היה עולה בדעתי, לטפל באחר דווקא בצורת טיפול הכרוכה בתנועה ומצריכה פעילות פיזית של הגוף. עד לאותו בוקר, שבו הקדמתי לבוא לטיפול שלי בברכה, ובעודי ממתין במים לסיום הטיפול של קודמי, לא יכולתי שלא להבחין, שתנועת הרגליים של המטפל, דומה מאוד לתרגילים אקטיביים שאני מבצע. בעודי עומד ומתבונן, הבנתי באחת, את הקשר בין התרגילים שביצעתי בזמן הטיפול, לבין התנועות שנוצרות בי כמטופל המוצף על ידי המטפל. יכולתי ממש להרגיש את החוויה העוברת על המטופל שלמולי, לחוש את מגע המים המשתנה תוך כדי תנועת המטפל, "ולראות בתודעתי" את ההשפעה על תודעת המטופל. שמתי לב כיצד תנועת הרגליים של המטפל ביחד עם גוף המטופל, מייצרים שיווי משקל משותף, וכיצד ניתן בעזת שימוש ב"שבירה עדינה" של איזון זה לייצר תנועה איטית ההופכת את מים לשותף מלא בטיפול.
אל רגע זה, חברו כל אותן תחושות ורגשות שעלו בי לאורך הטיפולים עד כה. ידעתי, שאם תינתן לי ההזדמנות, שאם לא ישתמשו במגבלותיי כדי לחסום את דרכי, אוכל להשתמש בביטחון שרכשתי, בשלווה החדשה בה אני מתמודד עם אתגרים, כדי ללמוד תחום בו אוכל להיות מטפל. תחום שיאפשר לי לפתח את רגישותי ואת מנגנוני הריפוי העצמי שבי. תחום שכחלק בלתי נפרד מחוויית הטיפול באחר, "יחייב" אותי להיות ברמת מודעות גבוהה לגופי ולסביבה, אף יותר מזו הקיימת בזמן היותי מטופל. רמת מודעות שתזין את "מאגר השלווה", אותו מאגר של תחושות שחרור והתארכות, שהן הבסיס שאפשר לי לקבל את ההחלטה, לנסות ללמוד דווקא תחום טיפול הכרוך גם בפעילות גופנית.
העליתי את הרעיון בפני המטפל שלי, שלמזלי זו טובה רוזן, ותשובת הכן שקיבלתי ממנה, לאחר מספר שניות של מחשבה, היוותה עבורי את אחת מהבעות התמיכה הגדולות ביותר שיכולתי לקבל. אמון מלא שלה ביכולתי להתאים עצמי לדרישות הלימודים, ביכולתי להרחיב את "עולם המטופל" גם אל "עולם המטפל" ולהעמיק את קשר שלי אל עולם הג'הארה® .
וכאילו נכרכו להם יחד בסיפורי, תפיסת ההתרחבות ויסוד העץ מתוך המעגל המזין של הפילוסופיה הסינית. יסוד המייצג את כוחות החיים – גדילה, התפתחות והתפשטות. יסוד המביא בזכות האנרגיה שלו, החיוניות, היוזמה והאופטימיות, לצמיחה חדשה בחיים.

ללא מאמץ – Effortlessless (אש)

"השרירים פשוט מבצעים את תפיסת הנפש ביחס למה שהם מסוגלים לעשות"
(מאיר שניידר, "החיים כתנועה")
.
משנוצר האמון הבסיסי, בין המטפל למטופל, אנו זורמים מעלה במעלה "קונוס העצמה". המטפל משתמש ב"טכניקת הזרוע השלישית" (Third Arm Techniques) ושימוש בפעולת רגליים, על מנת להניע את גוף המטופל ולאפשר לו ליהנות מהרכות של המים. שמירה על תנועה איטית ומתמדת בכיוון ראש המטופל, והזזת גוף המטופל בעדינות, מדגישות את תכונת ההתנגדות של המים. אט אט המים הופכים לחלק יותר ויותר משמעותי עבור המטופל, כאשר הוא "מאבד" את תחושת המגע של המטפל בגופו, וחש רק את המתיחה הרכה בשרירי הליבה, והתנגדות המים הזורמים לאורך גופו, בהתאם לתנועות המטפל.
על פניו נראה שהביצוע מצריך מיומנות פיזית של שרירי גוף המטפל. שימוש בשרירי הרגליים ושרירי הליבה על מנת לייצר את התנועה. בלימוד טכניקת ה- TAT, הדגש הוא, שלאו דווקא השימוש בכוחות שרירי הגוף, הוא המייצר את התנועה. על המטפל למצוא את נקודת שיווי המשקל שלו עם המטופל, כך שלשניהם מרכז כובד משותף. הם הופכים להיות מערכת אחת של איזון. הפרת שיווי משקל זה, בצורה עדינה, מאפשר למערכת לנוע על ידי שימוש מועט בכוח שרירי הליבה והאגן של המטפל. המשכיות התנועה מושג על ידי שימוש מושכל בכוח האינרציה. על המטפל לסמוך על המים שיחזיקו את משקל גופו וגוף המטופל, ויאטו את תנועותיו בעזרת כוח ההתנגדות העדין שלהם.
זוהי מהות תפיסת ללא מאמץ בג'הארה®. זו התפיסה היחידה שמדגישה את צד המטפל בטיפול. מנחה אותו להרחיב את המודעות של גופו ולהתאימו לסביבת המים. להכיר את הכוחות הקיימים במערכת המשותפת של מטופל, מטפל ומים. להכיר בכך שהמים מכילים ונושאים את המערכת הזו, ומפעילים עליה (מטופל ומטפל) את תכונות העדינות, רכות, קבלה וריפוי הקיימים בהם.
לימוד טכניקת ג'הארה®, כרוך כמובן בתרגול של התרגילים האקטיביים, שכזכור, תפקידם לעלות את מודעות הגוף לאיזון הצירי במים. תרגול תרגילי הרגליים שתפקידם לעלות למודעות את הכוחות הצנטריפוגליים, האיזון הדינאמי והנפילה החופשית. תרגול תרגלי הבסיס המשמשים להבנת מבנה הגוף ולתנועה אופקית, ותרגול התנועות הטיפוליות, המבוססות על הפנמה זו (TAT, CM, L&S).
בעת ביצוע פעילות פיזית בברכה טיפולית, יש להביא בחשבון את הצטברות המאמץ בשרירים. תכונת ההצפה של המים מקלה אומנם על פעילות השרירים והמפרקים, אך למי שסובל ממחלת שרירים היא גם עלולה לגרום לעשיית יתר. לחץ המים על שרירי הגוף, ובמיוחד על שרירי הנשימה, גם הוא איננו מקל על שהייה ארוכה במים. כתלמידים, המתלהבים מהעולם החדש הנפתח לפנינו ובתוכנו, לא תמיד הקפדנו על נושא השהייה במים והמנוחה, ומצאנו עצמו שעות רבות עוסקים בתרגול ללא הפסקה. תוצאת השהייה הארוכה והתרגול הורגשה בדרך כלל, רק כשיצאנו מהמים, כאשר ההתרגשות וההתלהבות שכחה. לא פעם, כאשר תוכנית הלימודים כללה שעורים עיוניים מחוץ למים בשעת אחר הצהריים, ניתן היה לראות כיצד חלק מאיתנו מחפש מנוחה לגופו ו"מנמנם" לו.
כמי שצריך להקפיד מאוד על העומס המופעל על שריריו, מצאתי עצמי תוך כדי תרגול, מהרהר ובוחן את מצב גופי ושריריי, ומנסה לראות האם התחושות מעידות על מאמץ יתר. והנה לאורך כל שנת הלימודים, כולל ימים ארוכים ורצופים של תרגול, גם אם חשתי עייף או מותש, לרגע לא הגעתי אל המקום בו אמרתי לעצמי "עד לפה". כך שבמקום להרהר "האם אני מגדיש את הסאה", ניסיתי להבין מאיפה ה"כוח" הזה לעשייה. ברור היה לי שהוא איננו מגיע מתוך "עשייה ללא מאמץ", ביצוע התרגילים והתנועות כחלק מההבנה של תפיסת ללא מאמץ, מצריך תרגול וניסיון רב, ואיננו דבר שתלמיד מגיע אליו באופן מיידי. מלבד זאת, שחשתי היטב את המאמץ והעייפות. ובכל זאת איזושהי אש פנימית בערה בתוכי ונתנה לי עוד ועוד כוח.
בניסיון לברר לעצמי מהו מקורה של אש זו, הבנתי שהיא נובעת מתוך חווית הלימודים עצמה. חוויה שאיננה רק הלימוד עצמו, אלא גם, ובעיקר יישומו המיידי תוך כדי מהלך הלימודים. קודם כל בתוך מסגרת קבוצת הלימוד, כחלק מהתרגול והפנמת תכונות המטפל, ואחר כך בחיי היום יום מחוץ למסגרת הלימודים. ככל ששנת הלימודים התקדמה, ככל שיותר ויותר תרגילים נלמדו, עקרונות הובנו והתפיסות הפכו להיות חלק ממני כמטפל, כך מצאתי יותר ויותר כוחות נפשיים להתמודד עם ההיבטים הפיזיים של הלימוד ושל חיי. כל אותן רגשות שהביאו אותי להחלטה ללמוד להיות מטפל, התעצמו תוך כדי הלימוד, קיבלו היבטים מעשיים ותובנות שכליות, וליבו את האש הפנימית הזו.
אחד הביטויים החזקים ביותר לעוצמתה של אש פנימית זו, הקיימת בתוך חווית העיסוק בג'הארה®, ניתן לראות, תוך כדי שנת הלימודים, בכיתת הלימוד ובמערכת החיזוקים שנוצרה בה. אינני יודע להגיד, האם בכיתת הלימוד, שהייתי חלק ממנה, נוצר במקרה מארג אנושי מיוחד או שזה כך בכל כיתת לימוד של ג'הארה®. אך כבר מתחילת הלימודים, בהשפעת הפנמת התפיסות, תכונות המים והעשייה המשותפת. נוצרה מעין "רוח" של שיתוף, רצון לעזור, נכונות לקבל ולהיות שם בשביל האחר. "רוח" זו, שאני מכנה אותה "הרוח של ג'הארה®" היא שהייתה לי לכנפיים, היא האש שהזינה את נפשי, ואפשרה לגופי לעמוד בכל מטלה קשה כקלה.
בשיחת ההכרות שנערכה באמצע שלב האינטגרציה (Jahara® Integration), סיפרתי על חלום שנקשר אצלי לחוויית הג'הארה® , חלום שבו אני עף מעל נופים קסומים. בשיחת הסיכום, כשניסיתי לתאר את החוויה החזקה ביותר שהלימוד האינטנסיבי הזה, במשך חמישה ימים רצופים, השאיר בי. לא הצלחתי לשלוט ברגשותיי ופרצתי בבכי. בכי משחרר, בכי של תודה לכל האנשים המצוינים שהיו שם בשבילי לאורך השנה. שהפכו להיות "משפחת הג'הארה®" שלי. משפחה שהתרחבה מטובה המדריכה והמטפלת האישית שלי, לכל כיתת הלימוד שלי. משפחה שהייתה שם בזמן שנפשי עברה את שלבי ההתרככות והקבלה, נפתחה מבדידותה רבת השנים, בדידות של מוגבל בתנועה שאיננו רוצה להעמיס את "מגבלותיו" על הסביבה. משפחה, ששבוע אחר כך,במסגרת פסטיבל עשור לג'הארה®, ראיתי שהיא רחבה הרבה יותר, וכוללת את כל מטפלי ג'הארה® בעולם ובארץ. משפחה שיודעת לתת חיזוק, מילה טובה, משוב אמיתי, ומעל לכל מקבלת אותי כמו שאני, ונותנת לי להרגיש שאני כמו כולם, ובו זמנית "מיוחד". משפחה שרוצה בי כחלק ממנה. שרואה בכך שבחרתי בג'הארה® כדרך לטיפול עצמי כמשהו שאני תורם לה, למרות שהיא זו המעניקה לי את הכוח. משפחה רחבה זו, היא החום והאור של ג'הארה®. היא המעבירה את כוחות הריפוי של המים לתוך נפשי, ומאפשרת לה להתגבר על מגבלות הגוף.
תפיסת ללא מאמץ מיוצגת במעגל המזין של הפילוסופיה הסינית, על ידי יסוד האש. יסוד המצטיין באור וחום, והמייצג עוצמה ונוכחות ומהווה את שיאו של התהליך המוצג על ידי מחזור היסודות.

מעוף – Flowing Movement (Fly)

שיאו של הטיפול בג'הארה®, המטפל והמטופל, כל אחד בדרכו, גדלים והופכים להיות המים. הנוכחות השקטה של המטפל והמים חד הן עבור המטופל. תכונת הריכוך של המים מעמיקה מפני השטח אל תוך מחשבתו של המטופל.

היעלמות - Invisibility (אדמה)

"ה"אני" שלך, הרואה תמונה רחבה יותר מהתמונה שנראית במציאות, תמיד יהיה ידידך הטוב ביותר. בידיעה זו, אינך צריך לחוש עצמך בודד, חרד או חסר-ישע. כוח הריפוי העצמי שלנו נמצא בכל שריר משרירי גופנו, בכל תא מתאי מוחנו, בכל סיב, בכל כלי דם. אנו נולדים עם הכוח לרפא את עצמנו, ועלינו רק לגלותו מחדש. גילוי הכוח הזה כמוהו כציפור הכחולה אשר חיפשנוה בכל מקום. הוא היה שם כל הזמן, אלא שאנו פשוט לא ראינוהו." (מאיר שניידר, "החיים כתנועה")

שתי סיבות עיקריות הביאוני לשאיפה להעמיק את הידע שלי בג'הארה®, וללמוד על מנת להיות מטפל. האחת: הרצון לדעת יותר כדי ללמוד איך ל"שמר בתוך גופי" את התחושות הפיזיות והנפשיות, שנבנו תוך כדי הטיפול במים, ושהקלו עלי את ההתמודדות היומיומית במישור הפיזי ובמישור הנפשי. השנייה: יישום התפיסה הטיפולית הגורסת, שעל מנת לקבל יש ללמוד להעניק, כלומר, הטיפול בעצמך מתעצם על ידי הטיפול באחר.
לאורך שנת הלימודים ,בצורה הדרגתית, שלב אחר שלב, תנועה אחר תנועה, למדתי להכיר את המים, לא רק את המים בברכה הטיפולית, אלא בעיקר את המים שבי. את השקט הקיים בהם ובי, את יכולת הריכוך של הגוף ושל הנפש, התנועה האיטית והמתמדת של המים. לימוד זה, איננו פילוסופי. הוא נלמד מתוך שילוב העקרונות והתפיסות של ג'הארה®. הוא נלמד פיזית מתוך התנועה במים והרגשת ההשפעה על מרכזי הכובד, הוא נתפס שכלית מתוך הבנת העקרונות הציפה וחוסר החיכוך המלווים את התנועה במים. והחשוב ביותר מבחינתי כמטופל שהפך למטפל, הוא הרחיב את תפיסת עולמי ואת יכולת העשייה היומיומית שלי.
בעולם חדש זה,תמיכה, ההתאמה ההתארכות וללא מאמץ הן ישויות ממשיות הקיימות בעולם סביבי ובי בפנים. למדתי שהשארת "האני המטופל" מחוץ למסגרת הטיפול והתמקדות בטיפול, הניסיון להגיע, בעזרת כל מה שלמדתי, למצב שאני "בלתי נראה" למטופל, שתנועותיי ותנועות המים חד הן, מאפשרת לי להעביר את תחושת הממשיות של תפיסות אלו למטופל. שימוש ב"קונוס העוצמה" לבניית מסגרת הטיפול, ומתוך כך הצורך להתחבר אל ישויות אלו בתוכי ובמים, מעצימות את תודעת קיומן של תפיסות אלה בתוכי. הבנתי שמטפל ומטופל, כמו יאנג וין, הינם שני חלקים המרכיבים שלם אחד.
אין כמו יסוד האדמה, במעגל המזין של הפילוסופיה הסינית, על מנת להבהיר ריבוי תפיסות היוצר אחד שלם. על פי תפיסה זו, יסוד האדמה מהווה את הבסיס לכל שאר היסודות. העץ צומח מתוך האדמה, המתכת מתפתחת בקרבה, המים זורמים עליה ומחלחלים לתוכה והאש בוערת על פניה ובמעמקיה. כל אלה הופכים את יסוד האדמה לסמל של האימא הגדולה, המזינה והמעניקה, שתמיד נוכחת, מטפחת ושומרת. יסוד האדמה מתאר את יכולתנו לקבל אחרים כפי שהם, להבינם ולתמוך בהם רגשית, ומכיל תכונות כמו אמפטיה, הזדהות והקשבה.

קרקוע – Grounding

הגענו אל שלב הסיום בטיפול. הדקות האחרונות של הטיפול. לפני הורדת המטופל, דואג המטפל להחזיר לתודעת המטופל את תחושת האיברים, ומעביר את השליטה בהם למטופל. ההורדה נעשית בצורה איטית עד למגע של רגלי המטופל עם הקרקע. המטפל מוודא שהמטופל יציב ואכן לקח אחריות על עצמו ורק אז ינתק עצמו תוך שמירת נוכחות וקשר עין עם המטופל.

דברי סיום

"הגוף נושא עימו גם את משאת הנפש. תשומת לב אל הגוף יכולה לעזור לנו להרגיש את תחושת החיים העמוקה, שאינה באה לידי ביטוי על פני השטח. תנועה והרפיה מביאות אותנו לידי תחושה, ועם התנועה וההרפיה התחושה יכולה להשתנות" (מאיר שניידר, "החיים כתנועה")

חשוב לי להבהיר לקורא עבודה זו,שבדיוק כשם שתנועה או תרגיל כוללים מספר עקרונות בו זמנית, שהרי עיקרון הינו התפיסה השימושית/יישומית של התפיסה הרעיונית, כלומר, בכל תנועה ותרגיל משולבים זה בזה מספר תפיסות רעיוניות. המטופל או המטפל, כל אחד בהתאם להבנתו את הצרכים במהלך הטיפול, מדגיש, תוך כדי ביצוע התנועה, היבט אחד או יותר של התפיסות הרעיוניות. כך גם תהליך קבלת החלטה, מורכב ממינונים שונים של רגשות ותחושות, ברגעים שונים, בזמן התהליך, ובראייה לאחור,כמו בזמן כתיבת עבודה זו.
ואם כל זאת, ישנם מספר רגעים ייחודיים בתהליך, אותם רגעים שהשפעתם נמשכת ותמשך כל חיי. אירועים, אשר גם כיום מעבירים לי את אותה תחושה שהייתה לי בזמן שהם קרו, ולפעמים אף יותר.
אירועים המסבירים אולי יותר מכל, כיצד שימוש נכון של תפיסות רעיוניות במינונים שונים (או יסודות המעגל המזין) גורם לתחושות ולרגשות להיצרב בתודעה לתמיד.
אירוע שכזה היה טיפול שקיבלתי מלינדה דולד (Linda Dold), במסגרת פסטיבל העשור לטכניקת ג'הארה®. הפסטיבל עצמו, היווה דוגמה מצוינת לרוח הג'הארה®, לעוצמת האש הפנימית הקיימת בתוך "משפחת הג'הארה®", אותה אש המעניקה לי את הכוחות הנפשיים והפיזיים לעבור את מסלול ההכשרה ואת מסלול החיים בכלל. את לינדה, פגשתי מספר ימים קודם לכן, במסגרת מפגש ההכרות עם הקבוצה שהיא הדריכה בשלב האינטגרציה (Jahara® Integration), במקביל לקבוצה שלנו, בתוך כל המולת המפגש של שתי הקבוצות והארוחה המשותפת, מצאנו עצמנו, באי של שקט, משוחחים על נושא עבודה זו. רק לאחר מספר ימים, במסגרת הכנס במכון ויינגייט, נחשפתי לעבודתה של לינדה בארצות הברית, עבודה שלדעתי נופלת בהגדרה של "עבודת קודש". לינדה מטפלת בעיקר באנשים בעלי מוגבלויות פיזיות ולאחרונה החלה אף לטפל בחולים סופניים. במים, מיד מהמגע הראשון שלה בגופי, חש גופי שהוא פוגש מכר ותיק. האחזקה שלה, שמירת המתח הנכון של הגוף, גרמו לי להיפתח לחלוטין. הרגשתי כיצד נוכחותה הפיזית נעלמת ונשארת רק נוכחות תומכת, נוכחות שמשדרת אל גופי בטחון מלא, ידיעה שכל מה שקורה הוא נכון וטוב. בטחון זה אפשר לי "לעזוב" את גופי, לתת למים לרכך את "קליפתו" החיצונית, והגיע לשיא, כשממש חשתי את הנוכחות השקטה שלה עוברת בתוך גופי ומוחי מרגיעה כל לחץ ומהסה כל כאב. מובן, שסופו של טיפול זה לווה בדמעות. בזמן אמת לא הייתה לי היכולת לנסח את החוויה שחשתי. גם עכשיו, תוך כדי כתיבת שורות אלו, גופי חש את נוכחותה הצנועה של לינדה בתוכי. שקט שאני יכול ממש להשתמש בו כ"שרעש" החיים גובר. כמטפל, הבנתי מתוך טיפול אחד זה, לאן עלי לשאוף כאדם אם ברצוני להיות מטפל ג'הארה®.
רגע אחר, הינו הרגע, בו ניהלתי בפעם הראשונה שיחה עם עופר הררי. השיחה נוהלה בתחילת דרכנו, לפני, כשנה וחצי. לי לא היה כל מושג על הגישה הטיפולית של גוף-נפש. אך בשיחה זו, שנוהלה תוך כדי מסג' עדין, משהו בי נפתח אל האיש. השאלות ששאל, ההבנה שגילה הראו על חוכמת רגש ענקית. מצאתי עצמי משתף אותו, אדם שפגשתי פעם ראשונה באותו יום, בחוויות הנפשיות העמוקות ביותר העוברות עלי, הלחץ, הפחדים, הבדידות, והוא בשקט נפשי רב שומע, מקבל ורושם. מתוך אינטואיציה עמוקה והבנה,ידע כבר בפגישות הראשונות,כיצד להגיע אל אותם מקומות הגורמים לי להקשיב, לחשוב, לקבל וליישם. אורך הרוח שלו, הנכונות שלו לעזור בכל רגע, והחיפוש הבלתי נלאה שלו ל"הקלה" על חיי, הפכו אותו חיש מהר לחבר ולידיד נפש. מערכת היחסים עם עופר היא דוגמה מופלאה כיצד בעזרת תמיכתו והדרכתו נפתחתי לכיווני מחשבה חדשים, שאפשרו לי להתאים רעיונות אלו לעצמי. תהליך זה, שהוא תולדת "הריפוי" של עופר, הדחיפה שלו אל העשייה היומיומית ואמונתו המלאה ביכולתי, הוא שהביא אותי למפגש עם ג'הארה® ולרצון להיות מטפל.
לא ניתן שלא להזכיר במסגרת זו את מי שבשנה האחרונה גם מטפלת בי, גם מלמדת אותי ומעניקה לי השראה, ידידתי טובה רוזן. כל מפגש איתה הוא מפגש מחודש עם ג'הארה® על כל היבטיה. מאז נפגשנו חיי מלאים ברגעים כמו אלו שתיארתי. רגעים שמעשירים את חיי, נותנים להם תוכן, והחשוב מכל, מכוונים אל העתיד. מאז נפגשנו, פתחה לפני עולם חדש של עשייה, רעיונות ותפיסות, ומראה לי בכל מה שהיא עושה, בין אם זה טיפול, לימוד, עבודה וסתם שיחת חולין כיצד חמשת התפיסות נמצאות בכל היבט של חיינו, כיצד ניתן להפוך אותן לחלק מאיתנו, וכיצד להשתמש בכל אחת מהן ובכולן יחד כדי להפוך את המסע של חיינו לטוב יותר.
עד לפה סיפורי מהטיפול הראשון כמטופל ועד לסיום הלימודים של שנה א'. מקווה שמצאתם בו עניין ושניתן היה דרכו, להבין את עולמה המתודי של טכניקת ג'הארה®. כיצד הפילוסופיה המנחה את הטיפול הופכת דרך עקרונות הטכניקה לתנועות ותרגילים שיש בכל אחד מהם את חמשת התפיסות הרעיוניות של ג'הארה®. תפיסות רעיוניות אלו , הופכות את טכניקת ג'הארה®, כפי שמלמד המקרה שלי, להרבה יותר מ"טיפול במים". עבורי הן הפכו לדרך חיים. דרך המאפשרת לאדם מוגבל פיזית, בעזרת ניצול כוחם העדין של המים, להתמודד עם הקשיים בחייו ולנצחם.
 

תודות
ברצוני לנצל הזדמנות זו ולהודות לאנשים הבאים, שלולא הם לא הייתה נכתבת עבודה זו:

לנאווה שילה, שהמשפט שלה "רגישותך היא הכוח שלך" הוא מוטו המטפל שבי.
לעופר הררי, שלולא חדר לנפשי פנימה ודחף אותה למעשים, לא הייתי מגיע כלל לג'הארה®.
לחברותיי ללימודים :
בלה – שלימדה אותי פתיחות מהי.
דינה – שהתמדתה נתנה לי השראה.
שירלי – שהציתה בי את המטפל.
ג'סי – על הסבלנות והרוח הטובה.
טל – "שהראתה" לי מה זה ללא מאמץ
ליאת – שהמשובים שלה נתנו לי אמונה.
אתן האש הנושאת אותי, אתן הכנפיים שבעזרתן ריחפתי בשנה הזו. בלעדיכן לא הייה לי כוח לעמוד בזה.
לערן רביב על החברות.
לברברה, שהרחיבה לי את תפיסות היסוד.
ללינדה, שגרמה לי לדעת, בטיפול אחד, שאני בכיוון הנכון.
לטובה רוזן, שפתחה לי דלת, ומוליכה אותי יד ביד, עקב בצד אגודל בעולם חדש ומופלא.
למריו מג'הארה®.
לזהבה אשתי, שלמרות כל הקשיים, ולמרות שאני מה שאני, נמצאת שם כל הזמן. את אבן החן האמיתית של חיי.


ניפגש במים.
מנחם
הוד השרון
יוני 2007