עבודה טיפולית-רגשית במים

עבודה טיפולית במים
מאת רות בן-אשר

מהות העבודה הטיפולית במים

העבודה הטיפולית במים נובעת מההבנה, כי גם בתהליך טיפולי מילולי מוצלח, בו חלים שינויים משמעותיים במטופל, נותרים מקומות, אליהם לא ניתן לחדור באמצעות המילים. חקירת אותו גרעין עמוק בנפש, אשר נותר ללא נגיעה, מובילה אל הצורך בטיפול, אשר משלב את הגוף ואת הנפש, מתוך הכרה בכך, ש"הגוף הוא הכספת של הנפש" - שהפצעים העתיקים מאוחסנים ברקמות הגוף.
העבודה הטיפולית במים מבוססת על ההנחה, כי דפוסים הגנתיים (מנגנוני הגנה גופניים-נפשיים), הקשורים בפצעים מוקדמים ובטראומות ראשוניות, שמרו על העצמי מלהתפרק, ובו-זמנית הביאו לעצירת התפתחות העצמי הפסיכוסומטי או חלק ממנו. הפגיעה, הכאב והטראומה "הוקפאו" בגוף ונאצרו בתאים, ברקמות, באיברים ובמערכות הגוף.
מטרת העבודה הטיפולית במים היא להביא להתמוססות אותם מנגנוני הגנה, וכך לאפשר למטופל לחזור למקום הטראומה, להיכנס למקום העצירה, למצוא שם דפוס חדש, ובאמצעותו לצאת מהטראומה ולהמשיך הלאה בהתפתחות העצמי.

עבודה טיפולית במים - כללי

עבור רוב האנשים, שהייה במים מחוממים באמבטיה, בג'קוזי או במעיינות חמים מעוררת לעיתים זיכרונות (לא מוּדעים) מתקופה מוקדמת בחייהם, שעיקרם תחושה של תמיכה, החזקה, הכלה והזנה. זוהי, בעצם, מהותם המרפאה של המים.
במים של ברֵכה טיפולית, המחוממים לטמפרטורה של 34-35 מעלות, החום "הממש נכון" מרכך ומנחם, והמטופל, המוחזק הן על-ידי המים והן על-ידי המטפלת, יכול לזכות בחוויה עמוקה של החזקה. מטופלים רבים מדווחים, כי לא חוו ולא זכו מעולם להכלה ולהחזקה, בהן התנסו בפגישה הטיפולית.
הגוף חסר משקל במים, מה שמאפשר למִפְרָקים להתרכך ולהתגמש, והמטופל, הנתמך על-ידי המטפלת, חופשי לנוע באופן, שאינו יכול לזכות בו בשום דרך אחרת. מטופלים אומרים: "בחיים שלי לא חלמתי, שאתנועע כפי שעשיתי זאת היום".

המים כמשקפים (Mirror):

מאחר שהמטופל נמצא במים בתנועה רכה, רציפה ומתמדת, המים, הנוגעים בגופו באופן רציף, משרטטים את קווי המִתאָר של גופו, מעניקים לו תחושה של מעטפת שלמה, חודרים עמוק אל האיברים, רקמות הגוף והתאים, ומאפשרים לו לשוב ולהתגורר מחדש בכל חדרי גופו ונשמתו. כך "מחזירים " המים למטופל את עצמו. הם עבורו "Good Enough Mother", אשר מחזיקה, תומכת, משקפת ומכילה את כולו, כפי שהוא, ללא תנאי.

כאשר המטופל מוּבָל כולו אל מתחת למים, נוספים אלמנטים משמעותיים נוספים:

1. הקשב המדויק של המטפלת לנשימתו של המטופל, כאשר היא מנווטת את הובלתו פנימה אל מתחת למים והחוצה מהם, מקנֶה מימד של התכווננות (Attunement), קשב והכלה מעל ומעֵבר למה שהמטופלים יכולים היו לדמיין לעצמם.
2. כניסת כל הגוף פנימה אל תוך המים, היותו חסר משקל, היפוך הגוף עם הראש כלפי מטה ועוד מקרבים את המטופל ככל האפשר אל מצבו הראשוני בתוך הרחם.
3. רפלקס הצלילה נכנס לפעולה, הנשימה מואטת ומתרככת, מערכת העצבים הפאראסימפטטית מודגשת, ולאט לאט הופך המעבר פנים-חוץ, מודע-לא מודע, סימפטטי-פאראסימפטטי, חזרה אל המציאות (פָּנים מחוץ למים)-כניסה אל העולם הפנימי (פָּנים בתוך המים) ליותר ויותר רך ומתון.
4. תנועת נוזלי הגוף נעשית מאוזנת יותר, זורמת יותר ומזינה טוב יותר את האיברים, הרקמות ותאי הגוף. כך מתחזקת גם המערכת החיסונית.

המורכבות של המים החמימים, ההחזקה על-ידי המטפלת, התנועה החופשית פנימה והחוצה והנשימה מביאות לכך, שמתחים שריריים מתרככים, מִפְרָקים וחסימוֹת נפתחים, דפוסים מקובעים נפרמים ו"שריון" גופני מוּשָל. כל זה מושג לאט ובעדינות, תוך קשב קרוב ביותר למטופל וניצול מרבי של תכונות המים.
כך נפתחת האפשרות לדפוסים נסתרים ומלאי חופש, תנועתיות, שמחה ומשחקיות להופיע, ונוצרת הזדמנות לשינוי בתחושת העצמי (Sense of Self) של הפרט: הוא חווה חוויה של Going on Being:
“Let us assume that health in the early development of the individual entails continuity-of-being” (D. W. Winnicott, Through Paediatrics to Psychoanalysis, p.245).

למי מתאימה העבודה הטיפולית במים?

מהסיבות הנ"ל, המים הם מדיום מצוין לטיפול בבעיות מגוונות: חרדות, דיכאון, עכבות רגשיות, הפרעות (שינה, קשב, מין ואכילה), קשיים בדימוי העצמי (הגופני והנפשי), דיכאון אחרי לידה, שוֹק וטראומה. אנשים העומדים בפני ניתוח קשה (לדוגמה - כריתת שד, כריתת רחם) יכולים להיעזר משמעותית בטיפול: הם עשויים להגיע לניתוח עם משאבים וכוחות, היכולים לעזור להם לפגוש את הטראומה שבניתוח ממקום מחוזק.
שיטה זו טובה גם למטופלים, שהמילים הן עבורם מחסום ולא מנוף להתפתחות, ולאלה אשר "חיים בראש" ומעוניינים להרחיב את חווייתם בחיים.
שיטה זו מתאימה גם לטיפול משפחתי ומומלצת לזוגות בכלל, ובפרט לאלה, שאינם מצליחים להרות.

המקורות מהם שואבת העבודה הטיפולית במים

עבודתי הטיפולית במים היא מארג, השוזר יחד מקורות טיפוליים מתחומים שונים אותם למדתי:
1. טיפול במים בשיטות Water-Dance, Watsu ו-Jahara (ראו מסגרת המפרטת אותן).
2. פסיכותרפיה פסיכואנליטית, ובעיקר פסיכולוגיית העצמי (Kohut), ו-Winnicott (כמו גם תורותיהם של מלני קליין, ביון, טסטין וביק, החשובות ביותר לטיפול בטראומות).
3. טיפול משפחתי וזוגי.
4. Bioenergetic Analysis & Integrative Body Psychotherapy (I.B.P.) - שיטות טיפול, המשלבות גוף ונפש.
5. "חוכמת הגוף" - אנטומיה ופיסיולוגיה סומטיים, כולל Cranio-Sacral Therapy.
6. פסיכותרפיה בודהיסטית.
7. Integrative Aquatic Therapy - טיפול במים בטראומות טרום-לידה ולידה, שיטה שהגה David Sawyer, ואותה הוא מלמד בארה"ב ובאירופה. שיטה זו מבוססת על שיטות הטיפול במים הנ"ל, על Integrative Body Psychotherapy, על טיפול בשוֹק ובטראומה לפי גישתו של Peter Levine, על פסיכולוגיית טרום-לידה ולידה (מבית מדרשו של William Emerson) ועל עבודה עם דפוסי תנועה התפתחותיים בשיטתה של Bonnie Bainbridge Cohen.

כיצד מתנהלת העבודה הטיפולית במים?

הטיפול נערך בברֵכה פרטית מקוֹרה בקוטר של כ - 5 מטר ובטמפרטורת מים של 34-35 מעלות. הברֵכה היא הקליניקה הפרטית, שחדר הלבשה ושירותים צמודים לה. המטופלים והמטפלת לבושים בבגדי ים. על בגד הים לובשת המטפלת חליפת צלילה קצרה.
הטיפול משלב שיחה ותנועה במים. התנועה במים ייתכן שתיעשה כולה על-ידי המטפלת, כשהמטופל פסיבי ונענה להנעת המטפלת, ייתכן שתיעשה כולה על-ידי המטופל בעצמו וייתכן שתכלול תנועה משותפת, אינטראקטיבית, שלו עם המטפלת.
הטיפולים הראשונים יתרחשו בדרך-כלל כאשר הפָּנים נמצאים מחוץ למים. ההחלטה ללכת פנימה, אל מתחת למים, גם עם הפָּנים, היא החלטה משותפת למטופל ולמטפלת.

עקרונות יסוד של טיפול ויישומם בעבודה הטיפולית במים

1. יצירת ביטחון ואמון כדי לאפשר לתהליך הריפוי להתרחש:
חום המים, תמיכתם, תמיכת המטפלת והתנועה החופשית של המטופל יוצרים מיכל, המעורר באופן ספונטני תחושות של ביטחון ואמון אצל רוב המטופלים.
למרות שעיקרון זה נראה ברור מאליו, יש להבין את חשיבותו כאשר באים לטפל בטראומות: לפי תורתו של דר' פיטר לוין, עוצמתה של הטראומה המקורית היתה כה רבה, עד כי המטופל היה צריך לנקוט בטכניקה, אשר תשמור עליו מלהתפרק. בבואנו לעבוד עם מטופל עם טראומה, יש להבטיח, כי תופעה זו לא תישנה - שהמטופל לא יחווה רה-טראומטיזציה. לשם כך אנו מחזקים את המטופל במשאבים של ריפוי, וכאשר הוא נפגש כך, מחוזק, עם הטראומה - עוצמתה המפרקת מתמוססת.
במים, כאמור, התנועה והנשימה החופשיות, וכן תמיכת המטפלת והמים, הופכות למיכל, או למשאב, בעזרתו ניתן להתקרב למקור הטראומה ולאפשר ריפוי.
בנוסף, נוכחותה ללא תנאי של המטפלת מאפשרת למטופל להניח, לא להיות נדרש לעשות דבר, ומעבירה לו מסר לא-מילולי עמוק של שיקוף וקבלה, המביאים אותו לידיעה על היותו רצוי בעולם, ברמה תאית עמוקה. ניתן לומר, כי זהו "Unthought Known" חיובי ביותר בשפתו של Bollas.
זהו התנאי הבסיסי, המרחב הבטוח, לתמוך בשאלתו הקיומית הבסיסית של כל מי שנולד לעולם: "האם העולם הוא מקום מספיק בטוח? האם כדאי לנשמתי להיכנס אל גופי?". מנקודת מבט רוחנית, זוהי השאלה העומדת בפני כל אדם בכל רגע ורגע בחייו.

2. עזרה למטופל לחזור לתוכנית החיים המוּלדת שלו:
במקור, בגרעין שלנו, כל אחד מאיתנו הוא יצור ספונטני וחופשי, בעל צרכים, כשרונות, נטיות ויכולות, המיוחדות לו, עם זכות מוּלדת להיות מאושר וזורם בקשר עם סביבתו. סביבה טובה, שאינה מפריעה לתוכנית המוּלדת, מאפשרת לנו להתפתח ולהפוך לבני אדם, הממַצים את יכולתם הגופנית, הרגשית, האינטלקטואלית, הרוחנית, הבינאישית והחברתית.
אבל למרבה הצער, בדרך-כלל, המציאות שונה. בנוסף להתניות, להן אנו נתונים בהיותנו יצורים חיים (לפי התפישה הבודהיסטית), אירועים ונסיבות חיים בילדות המוקדמת, ולעיתים אפילו טרם הלידה, מונעים מאותו טבע בסיסי שלנו להתפתח על פי התוכנית המוּלדת הטבעית. התוצאה היא, שכולנו המשכנו לגדול ולהתפתח, לפעמים אפילו ללמוד ולהצליח, אבל חלקים מסוימים בנו נותרו מצומצמים, סגורים, בלתי מפותחים, או אפילו נעצרו לחלוטין.
אותם חלקים, שהם החלקים הרכים והמקודשים של גרעין הווייתנו, הוקפאו בגוף וקיבלו הגנה בצורה של "שריון הגנתי שרירי" (Wilhelm Reich) - דפוס החזקה פיסי, שהפך לימים לסגנונו האישי (Character Style) של הפרט.
התבוננות בתנועה ובגמישות של הגוף במים מאפשרת לזהות אותם דפוסי החזקה, אשר מצמצמים את תחושת העצמי של המטופל ומצביעים על מקום הקפאת הטראומה בגוף. למשל, החלק העליון של החזה ואזור הלב יכולים להיות נוקשים ולא גמישים. רקמות החיבור והשרירים סביב הלב יכולים להיראות מכווצים, כואבים, ומרוקנים מכוח חיים.
במקרים כאלה ניתן להניח, שטראומות מהעבר מאוחסנות פיסית ברקמות שבאזור זה. טראומה ושוֹק גם ישפיעו על הטונוס של הרקמה (גבוה או נמוך מדי). חלקי גוף מסוימים יכולים להיות כבדים ודחוסים (הגנה חזקה), בעוד אחרים יהיו מרווחים ונושמים.
לפעמים תהיה תחושה, שחלק אחד של הגוף אינו מחובר אל כל השאר, ובמקרים מסוימים יתקבל הרושם, שאדם כלל אינו מתגורר בתוך גופו, או חי רק בחלק ממנו. תופעות אלה הן אינדיקציה לפגיעה קשה, אשר מונעת מהאדם לדעת את עצמו (ערוצי הקשר שלו עם עצמו חסומים) ופוגעת ביכולתו לבטא רגשות, לרצות, לתת, לקבל וליהנות.
בטיפול במים, המטרה היא לעזור למטופל לחזור לתוכנית החיים המקורית שלו ולתחושה, שהוא בעל הבית של חייו, שהוא מנצל את הפוטנציאל המוּלד שלו ושיש לחייו כיוון ומשמעות. לדוגמה, במקרה הנ"ל יוקדש החלק הראשון של הטיפול לעזור למטופל להתחבר מחדש לספונטניות, לזרימה, לתנועה, לחיוניות, לעוצמה, לשמחה ולתחושת השלמות שלו. בכך תוחזר לו הידיעה - "הריני שלם מעצם טבעי. הכל כבר נמצא בתוכי".
במקביל הוא יחווה קבלה מלאה מצידה של המטפלת: תנועה איטית ורציפה ללא כל הפרעה, תוך קשב מרבי לשידורי גופו של המטופל, מעבירה למטופל את המסר - "הריני רצוי, אהוב ונפלא, משום שאני - אני". זהו המענה הבסיסי לצורך הראשוני בשיקוף על פי פסיכולוגיית העצמי.
בשלב הבא תוכל להתחיל עבודה עדינה יותר באזור בו מוקפאת הטראומה, שעיקרה - ריכוך הרקמות וההגנות השריריות.

3. חוכמת הגוף-הנפש-והרוח - חוכמת הריפוי, טמונה באדם עצמו
כל שנותר למטפלת הוא ליצור את התנאים הנכונים עבור המטופל להתחבר אל אותה חוכמה. נוכחות ללא תנאי של המטפלת - אמפטיה, תשומת לב, הקשבה, פניות; מוּדעוּת לכל אשר קורה לה ולמטופל כאן ועכשיו; נכונות ללכת בעקבות הסימנים (Cues), שהמטופל נותן בעזרת גופו, תחושותיו, רגשותיו ומחשבותיו; ידיעת שלבי ההתפתחות הפסיכולוגיים והגופניים; חיזוק המטופל בעזרת משאבים כמו תנועתיות, גמישות, נשימה, כוח, עוצמה, תמיכה מאיבריו הפנימיים, ידיעה עצמית, ספונטניות, יוזמה ואמונה בעצמו - כל אלה יכולים להיכלל בתנאים, הנדרשים למטופל להתחבר אל חוכמת הריפוי, הטמונה בו.

4. התיידדות עם ההגנות והליכה עם ההתנגדות:
ההגנות, אותו "שריון הגנתי" שהזכרנו, הן אמצעי חשוב ויעיל לשמירה על הגוף והנפש של האדם. הילד מפתח הגנות במטרה לשמור על שלמותו, על גרעין העצמי שלו, ולהצליח לשרוד מצבים קשים. אולם הבעיה היא, שככל שאנחנו מוגנים יותר, כך אנחנו מרוחקים יותר מהחיים ומאבדים קשר עם הצרכים האנושיים הבסיסיים.
ניתן להתייחס להגנות אלה כאל מקלט, שככל שקירותיו עבים יותר, כך הפרט מוגן טוב יותר, אבל נמנעים ממנו ציוץ הציפורים שבחוץ, ריח הפרחים, קולות הילדים ואור השמש. לעיתים קירות המקלט כל כך עבים, והאדם שרוי בו זמן כה ממושך, עד כי הוא שוכח, שיש בחוץ שמש, פרחים או ציפורים.
למשל, אדם שנסיבות חייו לימדו אותו שלא לסמוך על אף אחד, למד לעשות הכל בעצמו. אומנם בכך הוא פיתח את יכולתו בהצלחה עצמית, אך הוא איבד את היכולת להדדיות, לשיתוף פעולה ולקשר. אדם כזה אינו יודע, שיש בו צורך עמוק לקשר קרוב, וכמובן - אינו מסוגל לקיים קשר כזה. יחד עם זה, בהתנהלותו בעולם הוא יחוש כל הזמן בחסר, בהעדר משמעות, בשעמום או בריקנות. כל אלה הם סימנים לניתוק הקשר שבין האדם לטבעו הבסיסי, לצרכיו. ההגנות הפכו לבעלות הבית וגירשו את הפרט מביתו.
העבודה הטיפולית היא עבודה, שבבסיסה התיידדות עם ההגנות, ולא מלחמה בהן. המטרה הטיפולית היא בראש ובראשונה להכיר אותן, ללמוד אותן ולדעת מה תפקידן. בתהליך של מוּדעוּת אפשר לבדוק מתי אותן הגנות עדיין מתאימות ובאילו נסיבות כבר אין בהן צורך. זהו תהליך של חזרה להיות "בעל הבית".
במים יבוא הדבר לידי ביטוי על-ידי הזמנת המטופל להיות מוּדע לתחושות הגופניות השונות, למקומות מקובעים, כואבים או חסומים בגופו, להתקשחוּת הנוצרת אצלו כשמתקרבים לתנועה מסוימת או לעומק מסוים במים (התנגדות), וכמובן - לרגש המופיע במקום מסוים.
גם במים, כמו בטיפול מילולי, הולכים עם ההתנגדות (במקרה זה - השרירית/תנועתית) ורואים בה את הסַמן המדויק ביותר לאיתור מקום הטראומה.

5. חיזוק המטופל במשאבים, כדי לעזור לו לפגוש את הכאב, הנמצא מתחת למנגנון ההגנה השרירי:
כאמור, הפרט שנפגע קשות בונה לעצמו, בתהליך לא מוּדע, אוטומטי-הישרדותי, "שריון" הגנתי שרירי. כאשר נוצרת הגנה כזו, היא אומנם מגינה על האדם, כך שלא ייפגע שוב כפי שנפגע בעבר, אבל יחד עם זאת, היא גם מאחסנת את הכאב הקשה באותו מקום גופני, עמוק בתוך התאים והרחק מהמוּדעוּת. אותו כאב רגשי הוא כה גדול, עד כי לא היתה למטופל אפשרות להיות איתו במגע ישיר (במוּדעוּת) עד היום.
בנוסף, לעיתים, כאשר התרחשה הטראומה הראשונית ונלמד הדפוס ההגנתי הראשוני, היה הפעוט במצב שביר ביותר עוד בטרם החלה תחושת העצמי שלו להתגבש. מוקדם מאוד בחייו, ההתפתחות הקינסטטית (תנועתית-התפתחותית) של העצמי עורפלה על-ידי הפיסיולוגיה המציפה של השוֹק. לכן ייתכן, שיהיה קשה למטופל להבחין בין תחושות גופניות של שוֹק לבין אלה, שהן התחושות העכשוויות של מי שהוא עכשיו. כלומר - אין הוא יודע מַהֵם מקורות החיזוק שלו וכיצד להתחבר אליהם.
בעבודה הטיפולית במים עובדה זו היא קריטית: למים יש תכונה של "מאהב שלא ניתן לעמוד בפניו": הגוף מתמסר להם בלי שום יכולת שליטה, וכתוצאה מכך ההגנות מתמוססות. כאשר ההגנות מתמוססות, הכאב העמוק נחשף ויש סכנה של רה-טראומטיזציה.
האפקטיביות של תהליך הריפוי תלויה ביכולתה של המטפלת במים לקרוא את האיתותים הגופניים ולדעת להבחין מתי תנועה מסוימת תומכת בתחושת העצמי ומתי היא מעוררת מבנה הגנתי, המבוסס על פחד.
על המטפלת להיות בקשב מרוכז, צמוד ועדין במהלך כל רגע של הטיפול במים, כדי לתפוס כל רמז להתחלת הופעתו של כאב טראומטי ולעשות הערכה מהירה האם המטופל מחוזק דיו ומחובר מספיק למשאביו כדי לפגוש את הכאב מבלי להיחסם שוב, אוטומטית, או להיכנס למצב דיסוציאטיבי (תופעות שקרו בטראומה המקורית וחוזרות על עצמן לעיתים כאשר ההתקרבות אל הטראומה נעשית באופן לא נכון).
אחת המיומנויות החשובות ביותר של המטפלת במים היא היכולת להבטיח, כי המטופל יישאר כל הזמן בנוכחות מלאה, כלומר - מחובר למשאביו: נשימה זורמת ומלאה, טונוס שרירים תקין, תנועה חופשית, תחושה של חיות.
כך, בעדינות וברכות, צעד אחר צעד, כאשר תודעתו, נפשו וגופו מאוחדים (לאותו שלם, אשר שומר על הפרט במפגשו עם הטראומה ומבטיח, שהפעם יוכל לעבור דרכה ולצאת ממנה בשלום), מוזמן המטופל להתקרב אל מקום הטראומה המוקפאת, למצוא שם דפוס גופני חליפי, אשר יביא להתמוססות ההקפאה, ולהמשיך הלאה בהתפתחות העצמי.
יש לזכור, כי באותו מקום עצמו, בו נמצא הכאב, נמצא גם הריפוי.

6. חשיבותה של ההתפתחות בשלבי טרום-לידה ולידה:
מחקרים בתחום ההתפתחות בשלבי טרום-לידה ולידה מראים קשר בין הנסיבות, בהן גדל העוּבָּר ברחם, אופן לידתו וקבלת הפנים לה זכה עם לידתו, לבין האופן בו מתנהלים חייו. ממחקרים אלה עולה, כי טראומות טרום-לידה ולידה משפיעות מהותית על ההתארגנות הפסיכולוגית-גופנית-רוחנית של הפרט (מתוך כך אפשר להבין, כי כאבים עתיקים, המיוחסים לעיתים לתקופת הילדות המוקדמת, מתרחשים לראשונה עוד בתקופה של טרום-הלידה והלידה).למשל:
תהליך ההריון מתחיל בשלב התכנון, בו מחליטים ההורים, כי ברצונם בילד: האם ההחלטה היתה אקט של אהבה? האם הילד הוא תוצאה של כפייה, או של החלטה משותפת?
שלב ההתהוות (Conception): איך התרחש המפגש בין הזרע לביצית?
שלב השתלת הביצית המופרית על דופן הרחם (Implantation): האם הביצית התקבלה על דופן מזין, עשיר, שמח, או על דופן מכווץ, דל, דוחה? שלב זה הוא, למעשה, פרדיגמת יחסי האובייקט הראשוניים של הפרט.
שלב הגילוי, כשמתגלה כי האם בהריון: מה היו התחושות של בני הזוג - שמחה? בהלה? דיכאון?
נסיבות הגדילה של העוּבָּר: המצב הבריאותי - הגופני והנפשי - של האם, ולעיתים גם של האב, עישון, צריכת אלכוהול או סמים.
אופן הלידה - לידה טבעית או מזורזת, לידת מלקחיים, הרדמה, ניתוח וכיו"ב.
כל אלה, ואחרים, הם גורמים משפיעים, המעצבים את המשך חייו של אותו פרט.
למשל, זירוז בלידה יכול להביא את התינוק לתחושה של חוסר אונים, משום שבאמצע תהליך, שהיה מובן לו קינסטטית, באה התערבות בלתי צפויה, ששללה ממנו את היכולת להיות חלק הרמוני של התהליך. אם, בנוסף לכך, באה גם זריקת אפידורל, אשר הרדימה את כאבי אמו ובו בזמן הרדימה גם אותו, הוא "למד", שאין לו צורך להיות שותף בתהליך, שממילא אין הוא יכול לקבוע בו דבר.
תינוק כזה יכול לגדול להיות אדם פסיבי, אשר אינו מאמין ביכולתו ואינו יוזם את מהלך חייו. אופציה נוספת יכולה להיות אדם, אשר מתחיל יוזמה כלשהי ובאמצעיתה הוא פתאום "נרדם", או אינו יכול להשלים אותה בכוחות עצמו.
אין כמו טיפול במים כדי לטפל בטראומות מוקדמות אלה. אין שום טכניקה טיפולית אחרת, היכולה לאפשר למטופל לחזור לנסיבות, המזכירות כמעט לחלוטין את אלה, שהיו לו אז. הריפוי בשיטה זו מתרחש ברמות העמוקות ביותר. מדובר בשינוי מהיסוד.
עד כמה שהדבר נשמע דימיוני, אנשים שטופלו בדרך זו התחילו לשמוע קולות מעורפלים (שלא באו מבחוץ); החלו לחוש חנק (שבחקירת נסיבות הלידה שלהם הסתבר, שהוא נבע מחבל הטבור, שנכרך סביב צווארם בעת הלידה); חשו בפצע נורא בגופם (שהיה תוצאה של נפילת תאום טרם הלידה); החלו להשתעל באופן קשה עד שיצא ריח רע מפיהם (שאריות של חומרים מרדימים בגוף) וכו'.
מטרת הטיפול במים היא לשחרר מאותן טראומות טרום-לידה ולידה. התהליך כולל שחרור מאותם רעלים, המאוחסנים בגוף (סמים, אלכוהול, הרדמה), מאותם רגשות, שעברו מהאם אל העוּבָּר דרך חבל הטבור (דיכאון, צער, ייאוש, בגידה, זעם), מאותם רגשות ותחושות גופניות, שליוו נסיבות לידה קשות (בלבול, חוסר אונים, חוסר אוריינטציה, דיסוציאציה, אנטגוניזם, צורך כפייתי בשליטה, אימה, תחושה קבועה של קטסטרופה, אי-שקט, התכווצות ועוד) ומאותם דפוסים הגנתיים, שהתמסדו כבר אז.

טיפול במים בטראומות טרום-לידה ולידה מתאים לכל גיל. טיפול בילד כולל את הוריו.

מקרה טיפולי:
סיבת הפנייה: ילד עם בעיות התנהגות קשות בבית הספר, סף תסכול נמוך ביותר ונטייה להשתלט תדיר על כל בני המשפחה. ילד לוחמני.
רקע טרום-לידה : בעת הלידה היה חבל הטבור שלו כרוך סביב אחת הכתפיים.
הסבר: הפרעה כזו בעת הלידה מונעת התקדמות אורגנית של הלידה. העוּבָּר רוצה להתקדם, אבל נתפס על-ידי מה שהוא חווה כגורם בלתי ידוע ובלתי נהיר. דבר זה יכול לעורר זעם, בהלה, בלבול ותחושה של העדר שליטה. לעיתים מצב זה כרוך גם בעצירה של אספקת דם, אם חבל הטבור נלחץ בין כתף העוּבָּר לעצמות האגן של האם. מובן שאז מדובר בסכנת חיים, והעוּבָּר חווה בהלה עצומה, המלווה בתחושות קשות של בדידות וחוסר אונים.
אין פלא שלילד, שעבר טראומת לידה כזו, יהיה צורך עצום בשליטה וסף תסכול נמוך: כל הפרעה תיחווה על ידו כאיום קיומי, נגדו הוא יוצא להילחם אוטומטית. גם צעקותיו מוּבָנות על רקע חוסר האונים, בו היה שרוי אז.
ההורים פנו במהלך השנים לטיפולים שונים, אך, לדבריהם, שום טיפול לא עזר באופן מהותי.
הטיפול במים כולל גם את שני ההורים. בנוסף לעבודה עם הדינמיקות המשפחתיות (כמו בכל טיפול משפחתי), אנו עוסקים גם בריפוי הטראומה הראשונית, באמצעות משחקי מים שונים, המחקים את נסיבות הלידה.
במהלך משחקי המים, הילד יכול להחליט, ליזום ולשנות בקצב שלו, כמו גם להיעזר בהורים על פי צרכיו. הוא לומד לרכך את גופו כדי "להשתחרר" מהמעצור שאנו יוצרים עבורו, כמו גם למצוא פתרונות תנועתיים הולמים. הוא גם לומד, שהוריו שומעים אותו, וכך ממתן לאט לאט את מחאותיו-צעקותיו ועובר לדיבור ולבקשות.
למרות שהטיפול נמצא עדיין בעיצומו, יש דיווחים, הן מהבית והן מבית הספר, על שינויים מרשימים.
ההורים, שביקשו לקצץ מעט את פעילויותיו השונות של הבן, נתבקשו על ידו לא לבטל את פגישותינו בברֵכה.

"מים בשניים" - עבודה זוגית במים

עבודה זוגית במים היא ייחודית בכך, שהיא משתמשת במרחב הטיפולי, במים, לשם המחשת הדינמיקה הזוגית, הקשב והמרחב בין בני הזוג. מדובר בעבודה גופנית ומילולית, כששני בני הזוג נכנסים יחד למרחב, שונה מזה לו הורגלו עד כה. כל אינטראקציה בין בני הזוג, כל תנועה של כל אחד מהם, ההבדלים באנרגיה של כל אחד, המקצבים השונים, איכויות התנועה הייחודית, האופן בו הם חולקים את המרחב - כל אלה מורגשים היטב בשל התנועה הנוצרת במים.
התנועה של התקרבות-התרחקות, למשל, היא חוויה שונה: בעוד שבטיפול מילולי, ההתקרבות וההתרחקות בין בני הזוג נראות בשפת הגוף, בעבודה הזוגית במים יש לתנועת המים, הנוצרת כתוצאה מההתקרבות וההתרחקות, השפעה אחרת לגמרי, שכן היא מורגשת בכל הגוף.
בני הזוג מוזמנים לטפל זה בזו במים, בנוכחות מלאה, מתוך הקשבה לנשימה, לתנועה ולאנרגיה של האחר. הם מעמידים את עצמם זה לרשות זו ולומדים לחקור את האופן שבו הם מתקרבים זה לזו, איך הם מאפשרים חופש לעצמם ולפרטנר שלהם.
האיטיות שבטיפול (הנובעת מאיכויות המים) ותשומת הלב המלאה, כמו גם השקט הרב שנוצר במים, מביאים את בני הזוג לקשר מיוחד. המרחב הזוגי הופך למרחב מקודש, המאפשר לחומרים, שבדרך-כלל נסוגים לפינות המוּצָלות של הנפש, לעלות ולהיות נוכחים בתוך הקשר.
המטפל, השומר על מקום בטוח בקשר, ללא שיפוטיות וללא תביעות, תומך בבני הזוג ובתהליך.
ככל שעובר הזמן הופך התהליך ליותר ויותר עדין, קשוב ואינטימי.

מקרה טיפולי:
סיבת הפנייה: האישה עמדה בפני ניתוח לכריתת רחם. הזוג פנה לטיפול במים כהכנה לקראת הניתוח.
היא: לקראת הניתוח ידעתי, שאני צריכה משהו פרה-וורבלי. המים אפשרו לי להתחבר למקום טרום-מילולי, טרום-קוגניטיבי.
הוא: חשבתי שיש במים משהו שמחזיק, שעושה holding, שעוטף ועוזר לנו להיות "בתוך הרחם", בחוויה של יחד. ידעתי שהמים מאפשרים לי לתת חוויה של תמיכה, שהיא הרבה יותר קלה ואפשרית מבכל דרך אחרת.
הטיפול כלל שתי פגישות לפני הניתוח ואחת אחריו. במהלך הטיפול הובנו המשמעות העמוקה של הרחם עבור האישה, ההזדהות שלה עם הרחם והפחד העצום מפני הניתוח ומשמעותו לזהותה הנשית. הושם דגש על הישארותה בנוכחות מלאה כל זמן הטיפול, בפרט במקומות רגשיים קשים, בהם היא נטתה, אוטומטית, להיכנס לדיסוציאציה. במהלך אחת הפגישות עלה במטופלת צורך להתגלגל. היא חזרה על הגלגול הזה שוב ושוב.
היא: הלכתי לניתוח בתחושה, שהנפש שלי מוכנה והיא תעזור לגוף שלי לעבור את הטראומה. התנועה החזרתית של הגלגול היתה בי והמשיכה להיות בי כשהגעתי לניתוח. התנועתיות הזו חיברה אותי לעצמי ואפשרה לי להיפרד מהרחם. כאילו הרחם איננה, אבל התנועה נשמרת בי. אין לי תחושות של אובדן. הרחם המטפורית נשארה.
הוא: נדמה לי, שהיה לה צורך לעשות את תנועת ההיפוך הזו ולהשלים אותה. היא התעקשה על השלמה של איזה גשטאלט, שהביא אותה לחוויה פנימית של שלמות.
אַתְּ (המטפלת) הכנת גם אותי במקביל לניתוח. כמו בקורס הכנה ללידה, גם אני הייתי שותף מלא לתהליך ההכנה, וגם הייתי איתה בתהליך: הרגשתי שיש לי תפקיד של תומך, מחזיק, מלווה, מאפשר ומנחם. זו עבודה מאוד אינטימית ומופלאה של זוגיות!
היא: זה שיכולת להיות שם רק בשבילי, ולא להיות עסוק במה שאתה צריך - זו חוויה מתקנת מדהימה, שאיננה מוּכּרת לי כלל מההיסטוריה הפרטית שלי. הרגשתי, שאתה שם לגמרי בשבילי. לא בתפקיד של מטפל. שום מטפל או מטפלת לא היו יכולים לתת לי את החוויה הזו! יחד עם זאת, היו לי גם רגעים, שבהם חשתי, שיש לי גם אבא (בן הזוג) וגם אמא (המטפלת).

טיפולים זוגיים במים מתאימים במיוחד לזוגות, המתקשים להיכנס להריון.
15 עד 17 אחוזים מהזוגות לא מצליחים להיכנס להריון, והכמיהה לילד מביאה אותם להיכנס לתהליך רפואי של טיפולי פריון, הכולל שורה ארוכה של קשיים, שיש להם השלכות כבדות-משקל על רוב תחומי חייהם - הזוגי, המשפחתי, המקצועי, החברתי, הרגשי ועוד.
המסע של טיפולי הפריון, בדרך אל ההורות, הוא מסע ארוך, מתיש פיזית ונפשית, שסופו אינו ידוע מראש. מדובר בתהליך, המלווה בהרבה דיכאון, אי שקט וכעס. טיפולי הפריון חושפים את בני הזוג ללחצים רבים, והקשר הזוגי, כמו גם קשרי משפחה וחברות, נעשים טעונים ורגישים.

מטרות העבודה הטיפולית במים עם זוגות אלה הן:
1) להיות מקור לתמיכה וחיבור בין בני הזוג.
2) לגבש בהם תחושה עמוקה של קבלה, הכלה ושמחה על היותם ביחד ובעולם בכלל.
3) לסלול את הדרך להרפיה ולהפגת מתחים.
4) לאפשר התרחבות, התרככות, היפתחות וגמישות של הגוף, כך שמערכותיו השונות יחוזקו,
ורקמותיו ותאיו יהיו פתוחים לקבל את נוזלי הגוף המזינים.

מקרה טיפולי:
שלומית וירון, זוג עם ילד בן שלוש, עבר טיפולי הפריה חוץ-גופית בשל קושי להרות בשנית. לאחר שנה וחצי של טיפולים הם התייאשו. הם שמעו ממכָּרה על העבודה הטיפולית במים. עם התחלת הטיפול, סיכמנו על 12 פגישות, בהן לא נעסוק כלל בהריון, אלא רק במנוחה, בהזנה ובקשר. בפגישה ה-12 הם באו עם חיוך רחב ובישרו, כי שלומית בהריון. הם החליטו להישאר בטיפול עד הלידה. וכך הם סיכמו את הטיפול:
שניהם: הטיפול במים הביא לשחרור, להרפיה, להרגעה ולהורדת הלחץ והמתח. הטיפולים שעשינו היו טראומה קשה. היתה לנו תחושה של לבד. בברֵכה היתה לנו חוויה של יחד. הכל היה דרך החיבור והמפגש. החוויה הכי חזקה היתה של המון קרבה ואינטימיות. כך גם חזרנו הביתה.
שלומית: המים החזיקו אותי ונתנו לי תחושה של ביטחון. גם כשהיה לי קשה, המים שחררו אותי ועזרו לי גם לבטא את עצמי וגם לקבל יותר מבן זוגי - משהו שבפגישה מילולית לא הצלחתי לקבל. הם שחררו אותי ביחסים בינינו, מבחינה גופנית.
ירון: המים השפיעו עליי להיות יותר אסרטיבי, עם יותר עוצמה פנימית, גם בעבודה וגם בבית. הטיפול הראה לי, שמותר לי גם לבקש ולקבל וגם לקחת לעצמי.
שלומית: דווקא ההתמודדות עם הקושי, המפגש איתו (ולא העימות או ההדחקה) ועם החלקים הפחות נעימים שבי, הם שעזרו לי לקבל אותם. החרדות שהיו לי בהריון הראשון, הקשיים, טראומת הלידה - הכל הודחק, ולכן נשאר לי פחד בעוצמה כזאת. הטיפול במים שחרר אותי מכל אלה.
ירון: השחרור הפיסי, ההתרגעות, שבירת הקרח וההתקרבות - הם שאפשרו את הזרימה.

חשיבותו של המקום השקט ונעדר התנועה - Stillness –
בתהליך הטיפולי

יש רגעים יקרים בטיפול במים, בהם מגיע המטופל, בעזרת המטפל, למצב של "דממת אלחוט", בו יש הפסקה מוחלטת של תנועה ושל נשימה מתחת למים, לרוב במצב מהופך (ראש כלפי מטה).
קשה לתאר במילים את החוויה. באנגלית היא נקראת Bliss - "רגע קסום", "רגע מבורך". התחושה של המטופל היא, כי יש לו הכל ברגע המסוים הזה, אין לו יותר צורך בדבר והוא יכול לשהות כאן כך לנצח. זוהי תחושה עמוקה ביותר של קשר לכל. בטיפול Cranial Sacral רגעים אלה של Stillness נחשבים לנקודות המפנה, למקום שבו נפרם דפוס מקובע עתיק ונולד דפוס חדש, רענן. מעין האבן השואבת של הריפוי. אנשים יוצאים מחוויה זו בתחושה של התפעמות, שלא ניתן לתאר אותה במילים:

"אנחנו עולים כמו גל מתוך ים החיים, וגופנו הזמני והחולף אינו נפרד מן הים. יש מסורות המכנות את הים הזה בשם דאו, האלוהי, הריק הפורה, הלא-נולד. מתוכו נראים חיינו כבבואות של האלוהי, כתנועת מחול של התודעה. הריפוי העמוק ביותר מתרחש כאשר אנחנו קולטים את... הריקות הזאת, המעניקה חיים... אנחנו חווים התרחבות, הנאה וחרות של הקשר שלנו עם כל הדברים, עם המיסתורין הגדול של חיינו" (ג'ק קורנפילד - דרך הלב, עמוד 80).

סדנאות סוף שבוע לזוגות - "חוכמת הלב"
לזוגות המעונינים בחוויה מיוחדת של קשב, קשר, העצמה ואינטימיות
מוצעת סדנה במים ועל האדמה,
המזמינה את בני הזוג לעמדה הדדית של נוכחות ללא תנאי,
המוענקת ברכות ובתשומת לב לעצמם ולבן/בת זוגם.
באמצעות תרגולים מודעים של נשימה, קול, מגע, תנועה, התבוננות ומדיטציה, נפתחת הדרך ללב לזרום בחופשיות על פי חכמתו הטבעית.

לפרטים: רות בן-אשר, טל: 7305422- 03; 4925983 – 054 דוא"ל: ruthgba@bezeqint.net

רות בן אשר– פסיכולוגית קלינית בכירה, מדריכה בפסיכותרפיה ובטיפול זוגי ומשפחתי; מטפלת Imago מוסמכת לזוגות וליחידים; מטפלת מוסמכת ב"חכמתהגוף", מטפלת במים מסומכת בשיטות Watsu, WaterDance, Jahara, המתמחה בטיפול בטראומות טרום לידה ולידה במים; חוקרת מזה שנים את הקשר שבין פסיכותרפיה, בודהיזם ועבודה עם הגוף, מלמדת בתכנית להכשרת מטפלים משפחתיים וזוגיים, בי"ס לעבודה סוציאלית, אונ' ת"א, ובמרכז הישראלי לרפואת גוף-נפש, רמת השרון.
מעבירה סדנאות:
1. אספקטים פסיכולוגיים של טיפול במים – בקורסים להידרותרפיה במכון ווינגייט ולמטפלי ג'הארה.
2. "חכמת הלב" – סדנת סופשבוע לזוגות במים ו"על היבשה" – לחיזוק, עידון והעשרת הזוגיות.
3. "הדיאלוג ההתכוונותי אמפטי – אמנות ההקשבה" – לפסיכותרפיסטים, מטפלים, אנשי חינוך ומנהלים.
4. "על שילוב הגוף והנפש בעבודה טיפולית" – לפסיכותרפיסטים ולמטפלים.
5. "המפגש המרפא" – מפגשים למעוניינים לשפר את איכות חייהם ולטפל בטראומות ובפצעים עתיקים.

טכניקות טיפול במים

Watsu (Water Shiatsu)- שיטת טיפול במים, שפוּתחה במעיינות חמים בקליפורניה שבארה"ב על-ידי מטפל זן-שיאצו בשם Harold Dull. בשיטה זו, המטופל צף על פני המים, תוך שהוא נתמך על-ידי המים והמטפל. הטיפול כולל תנועות, מתיחות, לחיצות, פיתולים, ערסולים ונדנודים, הנעשים על-ידי המטפל, תוך הקשבה לשפת גופו של המטופל. עבודה זו נעשית בשטף רך ועדין, היכול לעורר תחושות של יופי, אצילות והתרחבות אצל המטופל.

Water Dance - שיטה שפוּתחה באירופה על-ידי Peter Schroter ו-Arjana Brunschwiler. בשיטה זו מתחילים את הטיפול כשהפָּנים מחוץ למים, כשלאט לאט, תוך התכוונות מלאה לנשימה, מוּבל המטופל אל מתחת למים. במצב של הרפיה עמוקה, מעגל הנשימה מואט ורפלקס הצלילה נכנס לפעולה. באמצעות קשב אמפטי, המטפל הולך בעקבות נשימתו של המטופל - בנשיפה מוּבל המטופל למסע מתחת לפני המים, וכשפניו מחוץ למים הוא נושם פנימה אוויר צח. זוהי מחזוריות של פנימה והחוצה, מערכת סימפטטית ופאראסימפטטית, מוּדע ולא מוּדע. המטפל לומד לקרוא את השינויים המעודנים ביותר, החלים אצל המטופל, נענה להם ומזמין אותו למקומות חדשים. לעיתים, תנועה זו מתרחשת כולה ללא מילים. רמה עמוקה זו של קשב ונוכחות, בשילוב עם תנועות מתחת לפני המים, המזכירות את אלה שברחם, יוצרת אפשרות לחוויה עמוקה של ריפוי.

Jahara Techniqe - שיטה זו נקראת על שם מפתחה, Mario Jahara, יליד ברזיל, והיא מבוססת על שילוב של תכונות המים והשפעתם הפיסיולוגית עם מוּדעוּת גופנית. השיטה כוללת מערכת מושגים, עקרונות ותנועות. מושם בה, למשל, דגש על עבודת המטפל, שיהפוך להיות "בלתי נראה" עבור המטופל. באופן כזה ניתן למטופל חופש להיפתח, להתרחב ולהתחבר לעצמו. זוהי טכניקה, המחשיבה את התכוונותו הגופנית, הנפשית והרוחנית של המטפל. מטרתה המרכזית היא התרחבות.

רקע אישי
נולדתי וגדלתי כילדת קיבוץ בעמק בית שאן החם, שם "נזרקו" הילדים לברֵכת השחייה, שקרקעיתה היתה עשויה בוץ, בהיותם כבני שלוש. באותן שנים, שנות ה-50 המוקדמות, לא היו ההורים עסוקים במיוחד בדאגה מה קורה לנו שם במים. הם היו עסוקים בעניינים מעט יותר חשובים, כמו, למשל, איך שומרים על המדינה, שאך זה הוקמה, או איך מתמודדים עם מצוקות הקיום, שהיו קשות במיוחד באותן שנים. עיסוק ההורים בעניינים אלה פינה לנו מרחב עצום של חופש לשחק, לצלול, לקפוץ, לפחד ולחקור את עולמם הקסום של המים.
שנים מאוחר יותר, בשנות העֶשרה לחיי, נפלה בחלקי ההזדמנות היקרה לרקוד מספר שנים באולפן למחול של ירדנה כהן בחיפה. ירדנה כהן, אישה קטנת קומה עם שיער ארוך ופתוח, שלבשה חצאיות ארוכות והלכה יחפה עם צמידי רגליים פעמוניים, ניחנה באישיות ונוכחות בעלות עוצמה רבה, לעיתים אפילו מפחידה.
הסטודיו של ירדנה היה, לכאורה, סטודיו רגיל למחול. אלא שלמעשה היה זה המקום הראשון, בו התקיים "הריקוד המרפא" - השם אותו נתנה ירדנה למה שהיום נקרא "תרפיה במחול". כל משתתפת קיבלה הזדמנות לפתח נושא כלשהו במחול לאורך השנה. הנושאים היו שונים ומגוונים, כצרכיה (הפסיכולוגיים, מסתבר) של כל אחת מאיתנו.
באותן שנים באולפן של ירדנה היה המחול חלק מרכזי ומשמעותי בחיי, ואילו על עולם הפסיכולוגיה ידעתי בקושי. כשחשבתי על העתיד, האמנתי, שכנראה אעסוק בתחום כלשהו, השייך לגוף (מורה להתעמלות, שחייה או ריקוד), ויחד עם זאת גם ידעתי, שאין סיכוי שאלמד באוניברסיטה - דגם נוסף של מוסד סגור, כמו הקיבוץ, ממנו התכוונתי להשתחרר מהר ככל האפשר.
לימים, במהלך שירות קבע בצבא (מוסד סגור לכשעצמו), התמניתי לקצינת הנפגעים של חיל המודיעין במלחמת יום הכיפורים. תפקיד זה היה מורכב וקשה מבחינה רגשית, והיה כרוך במפגש עם משפחות שכולות, משפחות שבויים ופצועים בבתי חולים. תפקיד זה חולל מהפך בחיי. לאחריו פניתי ללימודי הפסיכולוגיה.
במקביל ללימודי הפסיכולוגיה הקלינית (שהתחילו באוניברסיטה וממשיכים כל חיי), למדתי גם טיפול משפחתי עם אבנר ברקאי ז"ל, תחום בו אני עוסקת ומלמדת מאז ועד היום.
זמן קצר לאחר התחלת עבודתי כפסיכולוגית, התחלתי גם לפנות לערוצי טיפול, המשלבים בין הגוף והנפש Bioenergetic Analysis, Integrative Body Psychotherapy)).
לפני מספר שנים התוודעתי לעולם הבודהיזם, ומאז גם מרכיב עשיר זה הוא חלק בלתי נפרד מדרכי האישית והמקצועית.
למזלי הרב, נקרתה על דרכי הזדמנות יוצאת דופן לפני מספר שנים: עקב עבודתו של בעלי עברה כל משפחתנו לניו יורק לשהייה בת שנתיים. זמן קצר לפני כן גמלה בי ההחלטה לעבוד עם זוגות, שאינם מצליחים להרות. ידעתי על המסלול הקשה של זוגות, הנמצאים בטיפולי הפריה חוץ-גופית ועל העדר ליווי תמיכתי מכיל לתהליך מעיק זה. עם היוודע דבר נסיעתנו, היה לי ברור, שכדי להתחיל לעבוד עם אותם זוגות לאחר חזרתנו, עליי לרכוש שָם כלי, שיתאים במיוחד עבורם. משחק אסוציאציות חופשיות, ששיחקתי עם עצמי, הוביל אותי ישירות לטיפול במים, לפעימה, להתרחבות, לתנועה. לא ידעתי אם אוכל למצוא טיפול כזה, או אצטרך להמציאו. לשמחתי, מישהו המציא אותו לפניי ולי לא נותר אלא ללמוד את המלאכה.
עבודתי כפסיכולוגית המטפלת במים אוספת, אם כן, את כל תחנות חיי: מים, תנועה, חופש, מפגש עם טראומות, אובדנים ופחדים, ריפוי של נשמה-גוף-נפש (נ.ג.נ.). הגעתי הביתה.